ההתיישבות ביהודה שומרון
לאחר מלחמת ששת הימים השתנתה מפת מדינת ישראל בצורה דרמטית. שטחי יהודה, שומרון רמת הגולן וסיני עברו לשליטה ישראלית. מיד לאחר המלחמה נשמעו קולות שקראו ליישב שטחים אלה באמצעות הקמת יישובים יהודיים.
המניעים להקמת היישובים היו מגוונים – אידיאולוגיים, ביטחוניים, אמוניים וחברתיים.
היישוב הראשון שהוקם היה כפר עציון שהוקם ב -1967 עם סיום המלחמה. מקימי היישוב היו דור ההמשך של תושבי גוש עציון שעבר לשליטה ירדנית במלחמת העצמאות, הבולט שבהם חנן פורת. לאחר מכן הקים הרב משה לוינגר את נקודת ההתיישבות היהודית בעיר חברון, בשנת 1968. לאחר מלחמת יום כיפור התחזקה פעולתה של תנועת גוש אמונים (ראו ערך) והחלו לקום נקודות התיישבות רבות בכל רחבי יהודה ושומרון.
בשל הקרבה הפיזית והמגורים בשכנות לאוכלוסייה ערבית שחלקה עוינת, התמודדו המתיישבים עם בעיות ביטחוניות ופיגועים רבים לאורך השנים.
מעשה ההתיישבות היה שנוי במחלוקת מצידה השמאלי של המפה הפוליטית בישראל שכן מדינת ישראל לא קיבלה הכרעה מדינית ברורה לגבי עתידם של שטחים אלה ועל כן יש לשמר את המצב הקיים ולא להקים יישובים נוספים.
לפי נתוני מינהל האוכלוסין חיים היום ביישובי יהודה ושומרון כחצי מיליון איש.