העליה הגדולה
עם הקמת מדינת ישראל, במאי 1948 נפתחו שערי הארץ לרווחה. שני עקרונות הנחו את מדיניות העלייה של מדינת ישראל הצעירה: לאפשר עלייה חופשית של יהודים לישראל, ולעודד את העלייה כדי לקבץ מחדש את העם היהודי מכל תפוצות הגולה.
רבבות יהודים ביקשו לעלות לישראל לאחר הכרזת העצמאות. ביניהם שתי קבוצות של יהודים שהיו שרויים במצוקה קשה והיה צורך להעלותם לארץ ללא דיחוי: אוכלוסיית “שארית הפליטה” – יהודים שעברו את אימי השואה באירופה והתקבצו במחנות העקורים במערב אירופה ובמחנות העצורים של הבריטים בקפריסין; ויהודים מכמה ממדינות האיסלאם – שהקמת מדינת ישראל ערערה את מעמדם והיה חשש לביטחונם האישי. ממדינות האיסלאם הועלו כמה קהילות שלמות של יהודים במה שכונה “עליית הצלה”. כך הועלו לישראל 130 אלף יהודי עיראק – במבצע שנקרא “עליית עזרא ונחמיה“, וכ-45 אלף יהודים מתימן – במבצע “מרבד הקסמים“. הועלו גם יהודים מצפון אפריקה, איראן וטורקיה.
במאי 1948 מנתה האוכלוסייה היהודית בישראל 650,000 נפש. מאותו תאריך ועד סוף שנת 1954 עלו לישראל 740,000 נפש. כלומר, בתוך 6 שנים גדלה אוכלוסיית ישראל פי 2 ויותר רוב העולים הגיעו במשך 3 השנים הראשונות, עד 1951 בתקופה זאת הגיעו בכל חודש 30,000-10,000 נפש. אף מדינה בעולם, ובוודאי לא מדינה שרק הוקמה, לא התמודדה עם הגירה גדולה כזו בתוך זמן קצר כל כך ועם כל השמחה על העלייה – גלי העולים האלה העמידו לפני המדינה קשיים עצומים.
העולים באו ממגוון רחב של מדינות, תרבויות, עדות ושפות. בכך הייתה עלייה זאת שונה מהעליות שקדמו לה: עד קום המדינה היה עיקר העלייה ממדינות אירופה, ואילו בשנות ה-50 באו עולים רבים מארצות האסלאם שבאסיה ובאפריקה. אוכלוסייה זאת, על מאפייניה ומנהגיה, הייתה זרה לעולים הוותיקים ולתושבי הארץ.
במרבית משפחות העולים שהגיעו מאסיה ומאפריקה היו הרבה ילדים וקשישים. בקרב עולי אירופה, לעומת זאת, היו מעט ילדים, במיוחד גילאי ,9-5 בגלל השמדתה של יהדות אירופה בתקופת השואה ומיעוט הלידות בתקופה זאת. המצב הבריאותי של רבים מן העולים היה ירוד, והיה צורך לחזקם ולשקמם. רמת ההשכלה של העולים – הן עולי ארצות האסלאם והן עולי אירופה – הייתה נמוכה מזו של הוותיקים. רובם הגיעו בלי רכוש ואמצעי קיום, ולרובם לא היו מקצועות שנדרשו בארץ.
קליטתם של שלושה רבעי מיליון עולים ב-6 השנים הראשונות לקום המדינה הייתה מבצע אדיר שהישגיו מרשימים ביותר, בעיקר כשמבינים את מצבה החמור של המדינה באותן שנים. לאחר מלחמת העצמאות המדינה הייתה שרויה במשבר כלכלי עמוק. הממשלה נזקקה למטבע זר כדי לרכוש נשק, ציוד צבאי, מזון וחומרי גלם חיוניים, ולמשאבים נוספים כדי לממן את העלייה הגדולה, שאיש לא היה יכול לצפות מראש את ממדיה ולהתכונן לקראתה. וכך נאלצה הממשלה להנהיג משטר כלכלי שכונה “צנע” – קיצוב במזון ובהלבשה לכל תושבי המדינה, והגבלת היבוא של דברי מותרות. אפילו על העלייה הוטלו הגבלות, אם כי לתקופה קצרה. כדי לקלוט את העולים החדשים במדינה היה צורך לדאוג להם לדיור ולתעסוקה, והמדינה הצעירה פעלה בשני תחומים אלה במסגרת האפשרויות שהיו בידיה באותה תקופה.