מלחמות לבנון – מבצע שלום הגליל, ומלחמת לבנון השניה
מבצע “שלום הגליל” – (של”ג) מלחמת לבנון הראשונה
ביוני 1982 פתח צה”ל ב”מבצע שלום הגליל”, שלימים נקרא מלחמת לבנון (הראשונה). המלחמה פרצה בתגובה על הפגזות חוזרות ונשנות מצד מחבלים פלסטינים בלבנון על תושבי גבול הצפון, כשהעילה המידית הייתה התנקשות של מחבלים פלסטינים בשגריר ישראל בלונדון.
המבצע התגלגל למלחמה כוללת ולחדירה של הכוחות הישראליים עד עיר הבירה הלבנונית ביירות. במהלך המבצע דרשה הממשלה את פינויים מלבנון של מחבלי אש”ף (ארגון שחרור פלסטין), שתקפו את יישובי הצפון. ואכן הנהגת אש”ף ואלפי מחבלים נאלצו לעזוב את לבנון באוגוסט 1982. צה”ל נשאר בלבנון, והמשיך במלחמה שכללה כעת עימותים בין כוחות מזוינים (חמושים) של הכוחות הפוליטיים בלבנון.
המשכו של המבצע וכן הטבח שביצעו אנשי הפלנגות הנוצריות במחנות הפליטים הפלסטיניים סברה ושתילה, הביאו להקמת תנועת מחאה בחברה הישראלית. רבים מחו על המלחמה, על מטרותיה, ועל הדרך שבה התנהלה.
חלק מההפגנות התנהל מול ביתו של בגין בירושלים. מספר הקורבנות, המחלוקת הפנימית החריפה בנוגע למלחמה ומסקנות ועדת החקירה לטבח במחנות הפליטים, פגעו מאוד ברוחו של מנחם בגין. לכך התווסף האבל על מות רעייתו האהובה, עליזה.
בשנת 1983 החליט בגין לפרוש.
המלחמה הביאה להגליית מפקדות אש”ף לתוניס, ולחיסול רוב הכוח הצבאי של הארגונים הפלסטיניים, אולם לא הצליחה להוציא את צבא סוריה מלבנון. בעקבות המלחמה קם הארגון השיעי הקיצוני חזבאללה, שמילא את החלל שנוצר בדרום לבנון עם יציאת הכוחות הפלסטיניים, ונלחם בכוחות צה”ל שנותרו בדרום לבנון. 654 חיילי צה”ל נהרגו במהלך מבצע שלום הגליל. המלחמה, יעדיה, מהלכיה, מחירה ותוצאותיה לוו בביקורת פנימית קשה.
מלחמת לבנון השנייה
ב-24 במאי 2000 השלים צה”ל את הנסיגה משטח לבנון ונערך על הגבול הבינלאומי. ממשלת לבנון נמנעה מלפרוס את צבאה בשטח שפונה וארגון החזבאללה השתלט על השטח עד סמוך לגדר הגבול, בסיוען של סוריה ואיראן צבר נשק והתבסס כגורם הכוח המרכזי בדרום לבנון. הארגון הצהיר כי ישראל מחזיקה עדיין שטח לבנוני, באזור הר דב, ולכן המשך לחימתו בישראל היא לגיטימית.
במהרה עבר חזבאללה מהצהרות למעשים – ב-7.10.00, במארב מתוכנן באזור הר דב, נחטפו שלושה חיילי צה”ל. תמורת שחרורם דרש הארגון שחרור אסירים הכלואים בישראל ונסיגה ישראלית מאיזור הר דוב. בעת מבצע “חומת מגן” הסלים חזבאללה את פעילותו וישראל שקלה לפתוח חזית שניה בזירה זו, אך בסופו של דבר נמנע העימות בשלב זה.
מלחמת לבנון השניה החלה כאשר ישראל הגיבה לאחר שחזבאללה חטף שני החיילים ותגובה זו היתה חריפה מהמצופה ע”י הצד השני וחרגה מ”כללי המשחק” שהיו בזירה זו עד אז. הכוונה היתה לחזק את ההרתעה הישראלית.
מה שהחל כמבצע התפתח למלחמה שנמשכה מעל לחודש ימים ובמהלכה נחשף העורף הישראלי למטחי טילים שהגיעו עד מרכז המדינה, הסבו אבדות וגרמו נזקים. במהלך הלחימה נתגלו ליקויים שונים בפעולת צה”ל ותפקוד מפקדים בכירים. צה”ל לא הצליח להשיג הכרעה ברורה של ארגון החזבאללה ולא הצליח למנוע לחלוטין את שיגור הטילים לתחום ישראל.
יחד עם זאת נראה כי החזבללה ספג מכה קשה – הוא איבד את כל מאחזיו על הגבול עם ישראל, סבל אבדות כבדות וחלק ניכר מציוד הלחימה שלו הושמד. נראה כי בעניין זה אין כעדות בעל הדבר עצמו – בנאומו ב-28 באוגוסט הודה חסן נסראללה כי לו ידע שישראל תגיב בעוצמה כזו על החטיפה לא היה מורה לבצעה.
בסיום המלחמה נוצר מצב חדש בגבול לבנון – חיזבאללה הורחק, צבא לבנון נפרס בדרום לבנון, לאחר שנים ארוכות בהן נמנע מלהיכנס אליו, ובאזור פועל כוח בינלאומי חזק יותר ובעל סמכויות רחבות במהלך המלחמה נפלו 118 חיילים וכן נהרגו 41 אזרחים.
המלחמה לא הביאה להחזרתם של שני החיילים החטופים. במשך שנתיים התנהל מו”מ עקיף עם החזבללה, כאשר הארגון נמנע ממסירת כל מידע על גורלם של החטופים ועל מצבם. לבסוף הוסכם על עיסקת חילופים וב-16 ביולי 2008 הוחזרו ארונותיהם של אהוד גולדווסר ואלדד רגב לישראל.