מלחמת סיני
ב- 1956 משתלט נאצר נשיא מצרים על תעלת סואץ. צרפת ובריטניה שהיו בעלות מניות בתעלת סואץ החלו לתכנן פעולה צבאית נגד מצרים על מנת לכבוש מחדש את התעלה. בריטניה וצרפת משתפות פעולה עם ישראל. ישראל מצטרפת למהלך כיון שיש לה מטרות משלה:
- כיבוש חבל עזה, במטרה למגר את הטרור הרצחני שיצא משם.
- השתלטות על מרחבי סיני, וכך לפתוח את תעלת סואץ ולאפשר מעבר חופשי במים.
- הרתעת מדינות ערב.
ההסכם בין צרפת ובריטניה – ישראל תתחיל במלחמה, במקביל צרפת ובריטניה יפנו למצרים ויבקשו מהמצרים לסגת מהתעלה ומישראל להפסיק את הלחימה. במקרה שמצרים תסרב יפתחו הכוחות הבריטים והצרפתיים במבצעים צבאיים נגד הכוחות המצרים.
בפועל, בלילה שבין 29-30 באוקטובר בשנת 1956, ישראל פורצת במלחמה ותוך חמישה ימים צה”ל משתלט על כל חצי האי סיני ומגיע עד התעלה. המצרים מסרבים לסגת מהתעלה. ובניגוד להסכם עם ישראל, בריטניה וצרפת לא הצטרפו ללחימה ולא כבשו את התעלה. על ישראל החל לחץ בינלאומי כבד לסגת מסיני.
ב-7 בנובמבר 1956 בן גוריון מודיע שישראל תיסוג מסיני, ישראל ניהלה מאבק עיקש למסור את אזור התעלה ורצועת עזה לפיקוח האו”ם. ובאמת, ב- 3 במרץ 1957 נסוגה ישראל מחצי האי סיני וכוח משקיפי או”ם הוצב בתעלה.
למרות הנאמר, ישראל השיגה את המטרות שקבעה לעצמה. “מבצע קדש” תרם למורל בקרב האוכלוסייה בישראל. הרגשת חוסר הביטחון התחלפה בהרגשת רווחה, והשנים שלאחר מבצע קדש היו שנות גאות כלכלית.