מלחמת יום כיפור
מלחמת יום כיפור, פרצה ביום הכיפורים בשנת תשל”ד (1973). על אף הניצחון במלחמה, היא זכורה כמלחמה קשה. הרקע למלחמה – באפריל 1973 ערכו המצרים תמרונים- תרגילים צבאיים. הרמטכ”ל דוד אלעזר, שכונה החליט לגייס מילואים כיוון שפחד שהתמרונים יכולים להוביל למלחמה. המילואים גויסו אך בסופו של דבר לא קרה כלום. עלות הכוננות עלתה עשרות מיליוני לירות למדינה. קצת לפני פרוץ המלחמה המצרים עושים שוב תמרונים, הצבא הישראלי לא מגייס מילואים כי חושבים ששוב מדובר בתרגילים צבאיים.
חוסיין מלך ירדן נפגש בפגישה חשאית עם גולדה מאיר, עשרה ימים לפני פרוץ המלחמה. חוסיין הזהיר את גולדה מאיר שעומדת לפרוץ מלחמה. מקור מודיעיני נאמן הודיע ששה ימים לפני פרוץ המלחמה, שהמצרים עורכים תרגיל צניחה בתעלת סואץ והתרגיל יהפוך למלחמה. למרות אזהרות אלו, אגף המודיעין לא התייחס לאזהרות האלה ברצינות, צה”ל היה שבוי בהערכה המוטעית שלו שאין סבירות למלחמה. יומיים לפני פרוץ המלחמה- משפחות הדיפלומטים הרוסים עוזבים את סוריה. אך עדיין אגף המודיעין לא מתייחס אליו ברצינות. יום לפני פרוץ המלחמה- מקור אמין מדווח כי מחר בערב בשעה שש עומדת לפרוץ מלחמה.
הממשלה מתכנסת בערב יום כיפור לישיבה מיוחדת ומקבלת החלטה לא להכריז על גיוס מילואים מלא, כדי לא להצטייר בעיני העולם כי ישראל יוזמת מלחמה. כמה שעות לפני פרוץ המלחמה מציע הרמטכ”ל דדו לפתוח במתקפת מנע, אך שר הביטחון משה דיין סרב לכך.
המלחמה נפתחת ב – 6 באוקטובר 1973, יום כיפור תשל”ד בשעה 14:00 בצהריים, כאשר צבאות מצרים וסוריה פותחות בהתקפה מתואמת על ישראל.
בימים הראשונים למלחמה צבאות סוריה ומצרים מתקדמים וכובשים את המוצבים הישראלים. וצה”ל נלחם בקרבות בלימה קשים. ביום השלישי למלחמה מתחילה התקפת הנגד. המלחמה מסתיימת כשלושה שבועות לאחר מכןץ ישראל הביסה את צבאות ערב, אבל המחיר היה כבד מאד. 2,569 הרוגים, 440 נעדרים (לאחר חילופי השבויים נותרו 57 נעדרים) ו7,500 פצועים. למרות הניצחון במלחמה, מלחמת יום כיפור נצרבה בזכרון ההיסטורי כמלחמה שבה היה כשלון ומחדל. ר”המ גולדה מאיר שחשה את תחושות הציבור הקימה וועדת חקירה ממלכתית – וועדת אגרנט. הוועדה הייתה אמורה לחקור את מה שקרה ולחקור מי היה האחראי למחדל. מסקנות הוועדה היו: הדרג הצבאי אשם ואילו הדרג המדיני נקי מאשמה. הרמטכ”ל דדו ואלוף פיקוד הדרום גורדיש היו צריכים להתפטר.