ארגון ‘ההגנה‘ הוקם ביוני 1920, ארגון זה היה היה הארגון הצבאי המחתרתי המרכזי של היישוב העברי בארץ-ישראל בימי המנדט הבריטי (וממשיך דרכו של ארגון השומר מהתקופה העותמנית). בהתחלה נועדה ״ההגנה״ להגן על היישובים היהודיים מפני התקפות הערבים. במהלך קיומה הפכה לכוח הצבאי של ״המדינה שבדרך” ועסקה בלחימה בשלטון הבריטי ובהבאת מעפילים ארצה.
במרד הערבי, במאורעות תרצ”ו-תרצ”ט (1936-1939), דגלה ״ההגנה״ במדיניות של הבלגה, שעיקרה הגנה על היישובים מפני ההתקפות עליהם והימנעות מפגיעה בישוב הערבי ככלל.
בעקבות ההתנגדות הערבית לשלטון הבריטי וביצוע פעולות חמורות נגד הבריטים, הסכים הממשל הבריטי המנדטורי לשיתוף פעולה עם ״ההגנה״. חלק מפעולות ההגנה היו לגאליות ובהסכמה בריטית וחלקן היו בלתי לגאליות.
במהלך התקופה גיבשה ההגנה מדיניות של “יציאה אל מחוץ לגדר” – כלומר, פעולות יזומות של ההגנה של תקיפת הפורעים הערבים בבסיסיהם, מעבר לגדרות היישובים היהודים. במהלך מלחמת העולם השניה, נקטה ההגנה מדיניות של שיתוף פעולה עם הבריטים לצד מאבק בהם. שיתוף הפעולה התבטא בגיוס לצבא הבריטי, הצנחת צנחנים בשטחי האויב הנאצי, והקמת הברגידה, לצד מאבק שכלל הקמת ישובים וההעפלה.
מיד לאחר מלחמת העולם השניה, התאחדו המחתרות תחת תנועת המרי העברי, אך לאחר כעשרה חודשים, התפרקה התנועה וההגנה חזרה למדיניות של מאבק צמוד שכלל התיישבות וההעפלה.