ארגון השומר
ארגון השומרים בארץ ישראל שפעל בין השנים 1909 – 1920 נוסד בפסח 1909 בכפר תבור, בעקבות סוגיית השמירה על המושבות. שבטים בדואים וכנופיות שודדים ערבים תקפו את המושבות על רקע של סכסוכי קרקע, מים, ומרעה. בין מייסדיו היו חברי ארגון “בר גיורא”, ארגון חשאי להגנה עצמית, שקם שנה וחצי לפני כן. חברי השומר מאנשי העלייה השניה היו בעברם פעילים בארגוני הגנה עצמית בגולה, במקומות שבהם התנכלו פורעים ליהודים. סיסמתם היתה: ” בדם ואש יהודה נפלה, בדם ואש יהודה תקום”.
בראש הארגון עמדו ישראל שוחט ואשתו מניה שוחט, אשה רבת פעלים שלקחה חלק במהפכה הרוסית לפני עלייתה לארץ, ישראל גלעדי, מנדל פוטוגלי, יצחק בן- צבי ואשתו רחל ינאית בן-צבי, אלכסנדר זייד ואחרים. תוך שלוש שנים נטל הארגון לידיו את ההגנה על 7 מושבות ובהדרגה חדרו אנשיו למושבות נוספות.
אנשי השומר נהגו כערבים בלבושם, שפתם והתנהגותם. כדי להימנע מעימותים עם הערבים הם נמנעו מלשאת נשק ופתרו את הסכסוכים כריב בין שכנים ולא הפכו אותו למאבק לאומי. עם הזמן התעורר סביבם מיתוס של גבורה. אנשי השומר ראו עצמם כממלאי שליחות לאומית חשובה, בסייעם לתפוס קרקעות להתיישבות. כשנקנתה אדמה ולא נמצאו לה מתיישבים, עלו אנשי הארגון לעבד אותה ולשמור עליה עד שבאו המתיישבים הקבועים. כך קרה בדגניה. תרומת הארגון הייתה רבה, היותם כוח מגן עברי ראשון בא”י, שהיווה בסיס לכוח הביטחוני העתידי בישוב היהודי. ביסוס החשיבה על שילוב עבודה עם ערכי השמירה ופיתוח ההתיישבות.
במלחמת העולם הראשונה ירדו אנשי הארגון למחתרת. מניה וישראל שוחט, ממנהיגי הארגון, הוגלו ב – 1915 לאלכסנדריה. ב- 1916 ארגון “השומר” החל להתאושש. חבריו צברו נשק והגנו על הרכוש היהודי. הארגון התנגד לפעילות הריגול של קבוצת “נילי” שבמרכזו עמדה משפחת אהרונסון מזכרון-יעקב ואף ניסו להפריע לו. בתקופת המערכה הבריטית על א”י הצטרפו חלק מחברי “השומר” לגדודים העבריים.
ב-1920 הוחלט לפרק את הארגון וחבריו נבלעו בארגון “ההגנה” שהוקם בתקופה זו. גם לאחר פרוק “השומר”, מילאו חבריו תפקידים חשובים בהגנה על היישוב. ארגון “השומר” היה ארגון קטן ואף בימי השיא שלו, היה מספר חבריו כמאה. חשיבותו העיקרית הייתה בהיותו סמל לנכונותו של הישוב העברי הצעיר להגן על עצמו והיווה את הגרעין להקמת כח ההגנה העברי בארץ ישראל.