סוֹד כָּמוּס

רשת אמי״ת

אֲתָר לְבָתֵּי הַסֵּפֶר הַיְסוֹדִיים
שְׁמִירַת הַלָּשׁוֹן – סוֹד כָּמוּס

סוֹד כָּמוּס

שָׂרִית וְרָחֵל חֲבָרוֹת טוֹבוֹת מְאוֹד. לְכָל מָקוֹם הֵן הוֹלְכוֹת יַחַד, עוֹשׂוֹת שִׁעוּרִים בְּיַחַד וּמְשַׂחֲקוֹת בְּיַחַד. עוֹזְרוֹת אַחַת לִשְׁנִיָּה וּמְבַקְּרוֹת אַחַת בְּבֵיתָהּ שֶׁל הַשְּׁנִיָּה.
יוֹם אֶחָד הָיָה לִשְׁתֵּיהֶן סוֹד כָּמוּס שֶׁשְּׁתֵּיהֶן הִבְטִיחוּ זוֹ לְזוֹ שֶׁלֹּא יְסַפְּרוּ לְאַף אֶחָד. בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם שְׁתֵּיהֶן נִפְרְדוּ וְכָל אַחַת הָלְכָה לְבֵיתָהּ.
לְמָחֳרָת הֵן נִפְגְּשׁוּ וְשָׂרִית אָמְרָה לְרָחֵל:” תִּשְׁמְעִי רָחֵל, לֹא הִתְכַּוַּנְתִּי לְסַפֵּר לְאִמָּא שֶׁלִּי, אַךְ זֶה מַמָּשׁ יָצָא לִי מִן הַפֶּה…
 רָחֵל עָנְתָה:” גַּם אֲנִי רָצִיתִי לְסַפֵּר לְאִמִּי, אַךְ מַמָּשׁ נָשַׁכְתִּי אֶת הַלָּשׁוֹן שֶׁלִּי וְלֹא סִפַּרְתִּי…”