מִצְווֹת וּמִנְהָגִים

מִצְווֹת וּמִנְהָגִים

אַרְבַּע מִמִּצְוַת פּוּרִים נִקְבְּעוּ עַל יְדֵי רַבּוֹתֵינוּ עַל פִּי הַכָּתוּב בִּמְגִלַּת אֶסְתֵּר. 
מִצְווֹת אֵלֶּה הֵן מִדְּרַבָּנָן:

מְגִלָּה כְּשֵׁרָה 
עֲשׂוּיָה מִקְּלַף וּכְתוּבָה בִּדְיוֹ כָּשֵׁר

 מִקְרָא מְגִלָּה 
הַמִצְוָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל פּוּרִים הִיא לִקְרוֹא אֶת הַמְּגִלָּה. 
קוֹרְאִים אֶת הַמְּגִלָּה בַּצִּבּוּר וּמִמְּגִלָּה הַכְּתוּבָה עַל קְלָף.
אֶת הַמְּגִלָּה קוֹרְאִים פַּעֲמַיִם – בַּלֵּיל פּוּרִים (בִּתְפִלַּת עַרְבִית) וּבַיּוֹם פּוּרִים (בִּתְפִלַּת שַׁחֲרִית).. 
הַקּוֹרֵא מְבָרֵךְ אֶת בִּרְכוֹת הַמְּגִלָּה וכֻלָּם מַקְשִׁיבִים, וְעוֹנִים אָמֵן אַחֲרֵי כֹּל בְּרָכָה.

בִּרְכוֹת הַמְּגִלָּה
1.”בָּרוּךְ אַתָּה ה’…אֲשֶׁר קִדַּשְׁנוּ בְּמִצְווֹתָיו וְצִוּוּנוּ עַל מִקְרָא מְגִלָּה.”
2.”בָּרוּךְ אַתָּה ה’… שֶׁעָשָׂה נִסִּים לַאֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה”.
3.”בָּרוּךְ אַתָּה ה’…שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיַּמְנוּ וְהַגִּיעֵנוּ לַזְּמַן הַזֶּה “.

כְּשֶׁמַּגִּיעַ הַקּוֹרֵא ל “הָמָן” – מַרְעִישִׁים בְּרַעֲשָׁנִים, וּמַפְסִיקִים מִיַּד כְּדֵי לִשְׁמוֹעַ אֶת הֶמְשֵׁךְ הַקְּרִיאָה.
כֻּלָּם חַיָּבִים לִשְׁמוֹעַ אֶת קְרִיאַת הַמְּגִלָּה. 
בִּזְמַן הַקְּרִיאָה, הַמְּגִלָּה פְּתוּחָה כֻּלָּהּ וּמְקֻפֶּלֶת בְּצוּרַת אִגֶּרֶת – אָסוּר שֶׁתִּפוֹל עַל הָרִצְפָּה.

1. בָּחֲרוּ בַּתְּשׁוּבָה הַנְּכוֹנָה:

מִשְׁתֶּה – סְעוּדַת פּוּרִים

בְּפוּרִים, בַּיּוֹם, מִצְוָה לַעֲשׂוֹת סְעוּדָה גְּדוֹלָה – לֶאֱכוֹל וְלִשְׁתוֹת וְלִשְׂמוֹחַ עַל הַנֵּס שֶׁעָשָׂה לָנוּ הקב”ה. 
מִצְוָה גַּם לִשְׁתּוֹת הַרְבֵּה יַיִן בְּפוּרִים, כִּי כֹּל הַנֵּס נַעֲשָׂה עַל יְדֵי מִשְׁתֶּה הַיַּיִן. 
הַשְּׁתִיָּה תִּהְיֶה כִּלְשׁוֹן חֲכָמִים “עַד דְּלָא יֶדַע” – הָיִינוּ עַד שֶׁמֵּרֹב יֵין מִתְבַּלְבֶּלֶת דַּעְתּוֹ שֶׁל הַשּׁוֹתֶה וְהוּא מַתְחִיל לִהְיוֹת “שׁוֹטֶה “.                           

2. בָּחֲרוּ בַּתְּשׁוּבָה הַנְּכוֹנָה:

מִשְׁלוֹחַ מָנוֹת
בְּפוּרִים מִצְוָה לִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהו (אִישׁ לַחֲבֵרוֹ) 
מִצְוָה זוֹ יֵשׁ לְקַיֵּם בַּיּוֹם  (וְלֹא בַּלַּיְלָה) שֶׁל פּוּרִים.

צָרִיךְ לָתֵת לְפַחוֹת שְׁנֵי סוּגֵי מָזוֹן מוּכָנִים לָאֲכִילָה, לְאִישׁ אֶחָד.

3. הַאִם מֻתָּר לִשְׁלוֹחַ מִשְׁלוֹחַ מָנוֹת כָּזֶה?
 עָנו נָכוֹן אוֹ לֹא נָכוֹן!

מַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים 
מִצְוָה לְחַלֵּק מַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים(עֲנִיִּים)בְּמֶשֶׁךְ יוֹם הַפּוּרִים, לְאַחַר קְרִיאַת הַמְּגִלָּה. 

יֵשׁ לָתֵת לְפַחוֹת שְׁתֵּי מַתָּנוֹת לִשְׁנֵי עֲנִיִּים – מַתָּנָה אַחַת לְכֹל אֶחָד. 
הֲכִי טוֹב לָתֵת אוֹכֵל, כְּדֵי שֶׁהֶעָנִי יוּכַל לֶאֱכֹל סְעוּדַת פּוּרִים וְלִשְׂמֹחַ בְּיוֹם זֶה עִם כֹּל עַם יִשְׂרָאֵל. 
כֻּלָּם חַיָּבִים לָתֵת: גְּבָרִים וְגַם נָשִׁים. 
אִם אֵין עֲנִיִּים בַּסְּבִיבָה – שׁוֹמֵר אֶת הַכֶּסֶף וְנוֹתֵן מְאֻחָר יוֹתֵר.
מַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים הִיא מְצֻוָּה בִּפְנֵי עַצְמָהּ, שֶׁאֵינָהּ נִכְלֶלֶת בִּסְכוּמֵי הַצְדָּקָה הַקְּבוּעִים שֶׁאָדָם נוֹתֵן בְּמֶשֶׁךְ הַשָּׁנָה .

4. בָּחֲרוּ בַּתְּשׁוּבָה הַנְּכוֹנָה: