רשת אמי״ת
אֲתָר לְבָתֵּי הַסֵּפֶר הַיְסוֹדִיים
חַג הַשָּׁבוּעוֹת – סִפּוּר: אֵלִיָּהוּ וְהַצַּיָּד
פַּעַם הָלַךְ אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא בַּדֶּרֶךְ וּפָגַשׁ אָדָם פּוֹחֵז וְקַל-דַּעַת.
הֵחֵל הָאִישׁ לִלְעֹג לְאֵלִיָּהוּ: “אַתָּה כָּל הַיּוֹם לוֹמֵד תּוֹרָה, וְאִלּוּ אֲנִי עוֹשֶׂה חַיִּים וְנֶהֱנָה מִתַּעֲנוּגוֹת הָעוֹלָם”. אָמַר לוֹ אֵלִיָּהוּ: “בְּנִי, אֲבָל מַה תַּעֲנֶה בְּיוֹם-הַדִּין, כְּשֶׁיִּשְׁאֲלוּ אוֹתְךָ לָמָּה לֹא לָמַדְתָּ תּוֹרָה?”צָחַק הָאִישׁ: “מִזֶּה אֲנִי לֹא מְפַחֵד. אֶעֱנֶה, שֶׁלֹּא נָתְנוּ לִי שֵׂכֶל וּבִינָה לִלְמֹד תּוֹרָה”.
שְׁאָלוֹ אֵלִיָּהוּ: “מִמָּה אַתָּה מִתְפַּרְנֵס?”. הֵשִׁיב הָאִישׁ: “אֲנִי צַד עוֹפוֹת וְדַג דָּגִים”.
שְׁאָלוֹ אֵלִיָּהוּ: “אֵיךְ אַתָּה עוֹשֶׂה זֹאת?”.
הִסְבִּיר הָאִישׁ: “אֲנִי לוֹקֵחַ פִּשְׁתָּן, עוֹשֶׂה מִמֶּנּוּ חוּטִים חֲזָקִים, מֵכִין מַלְכּוֹדוֹת וּרְשָׁתוֹת
וּבְאֶמְצָעוּתָן צָד אֶת הָעוֹפוֹת וְדָג אֶת הַדָּגִים”. שְׁאָלוֹ אֵלִיָּהוּ: “מִי לִמֶּדְךָ לְהָכִין מַלְכּוֹדוֹת וּרְשָׁתוֹת?”.
אָמַר הָאִישׁ: “מִן הַשָּׁמַיִם נָתְנוּ לִי בֵּינָהּ וְדַעַת”.
אָמַר לוֹ אֵלִיָּהוּ: “אִם נָתְנוּ לְךָ בִּינָה וְדַעַת לְהָכִין מַלְכּוֹדוֹת וּרְשָׁתוֹת, וְנָתְנוּ לְךָ שֵׂכֶל כְּדֵי לָצוּד עוֹפוֹת וְלָדוּג דָּגִים – כָּל-שָׁכֵן שֶׁנָּתְנוּ לְךָ שֵׂכֶל וּבִינָה כְּדֵי לְהָבִין אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה, שֶׁעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר: ‘כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד’.
אִם רַק תִּרְצֶה – תּוּכַל גַּם אַתָּה לִלְמֹד תּוֹרָה”.
נָגְעוּ דְּבָרָיו שֶׁל אֵלִיָּהוּ בְּלִבּוֹ שֶׁל הָאִישׁ וּפָרַץ בַּבֶּכִי.
אָמַר לוֹ אֵלִיָּהוּ: “אַל תִּבְכֶּה, אַתָּה עוֹד יָכֹל לִלְמֹד תּוֹרָה. אַךְ הַדָּבָר תָּלוּי אֶלָּא בִּרְצוֹנְךָ”.
(עַל-פִּי מִדְרַשׁ תַנְחוֹמַא וְיֵלֵךְ ג; יַלְקוּט שִׁמְעוֹנִי סוֹף פָּרָשַׁת נִצָּבִים)
עָנוּ עַל הַשְּׁאֵלוֹת הַבָּאוֹת: