רשת אמי״ת
אֲתָר לְבָתֵּי הַסֵּפֶר הַיְסוֹדִיים
ל”ג בָּעוֹמֶר – רַבּי עֲקִיבָא
אָמַר רַבּי עֲקִיבָא:
“וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ, זֶה כְּלָל גָּדוֹל בַּתּוֹרָה.”
רַבּי עֲקִיבָא הָיָה בֵּן לְמִשְׁפָּחָה עֲנִיָּה וְדלת אֶמְצָעִים, הָיָה יָדוּעַ בִּצְנִיעוּתוֹ וְהָיָה מַנְהִיגָם הָרוּחָנִי- דָּתִי שֶׁל הַיְּהוּדִים בִּתְקוּפַת מֶרֶד בַּר כּוֹכְבָא.
רַבּי עֲקִיבָא נוֹלַד לְיַד לוֹד בְּעֵרֶךְ בִּשְׁנַת 50 לַסְּפִירָה כְּעֶשְׂרִים שָׁנָה לִפְנֵי חֻרְבַּן הַבַּיִת הַשֵּׁנִי. כְּבֵן לְמִשְׁפָּחָה עֲנִיָּה, הָיָה עֲקִיבָא פּוֹעֵל חַקְלָאִי וְרוֹעֵה צֹאן , בּוּר וְעַם הָאָרֶץ וְשׂוֹנֵא תַּלְמִידֵי חֲכָמִים.
שָׁלוֹשׁ שֶׁנִּים עָבַד בְּכַרְמוֹ שֶׁל רַבֵּי אֶלְעָזָר לְיַד לוֹד וְהָפַךְ לְאַחַר מִכֵּן רוֹעֶה לְצֹאנוֹ שֶׁל אֶחָד מֵעֲשִׁירֵי יְרוּשָׁלַיִם, כַּלְבַּא שָׁבוּעַ. (מִּי שֶׁנִּכְנַס לְבֵיתוֹ רָעֵב כְּכֶלֶב יָצָא שֶׁבַע).
בֶּן אַרְבָּעִים הָיָה עֲקִיבָא כַּאֲשֶׁר נָשָׂא לְאִשָּׁה אֶת בַּת מַעֲבִידוֹ, רָחֵל.
הַזִּוּוּג לא נָשָׂא חֵן בְּעֵינֵי כַּלְבַּא שָׁבוּעַ וְלָכֵן, נִשֵּׁל אֶת בִּתּוֹ מִכָּל נְכָסָיו ,סִלֵּק אֶת בְּנֵי הַזּוּג מִבֵּיתו והֵם חָיוּ בְּחוֹסֶר כָּל.
עֲקִיבָא, בְּהַשְׁפָּעַת אִשְׁתּוֹ רָחֵל, הֵחֵל בְּלִמּוּדֵי תּוֹרָה שֶׁנִּמְשְׁכוּ שָׁנִים רַבּוֹת.
רָחֵל לָקְחָה עַל עַצְמָהּ אֶת עֹל הַבַּיִת, גִּדּוּל יַלְדֵיהֶם וּפַרְנָסָתָם.
כַּאֲשֶׁר חָזַר רַבִּי עֲקִיבָא לְבֵיתוֹ אַחֲרֵי 24 שָׁנָה, וְהיה כְּבָר גָּדוֹל בַּתּוֹרָה וּמְפֻורְסָם וְעִמּוֹ צְבָא תַּלְמִידָיו -24,000, יָצְאוּ תּוֹשָׁבֵי הָעִיר לְקַבֵּל אֶת פָּנָיו.
כַּאֲשֶׁר הִשְׁתַּטְּחָה רָחֵל לְרַגְלָיו, בִּקְּשׁוּ הַתַּלְמִידִים לְסַלְּקָהּ.
אָמַר לָהֶם רַבֵּי עֲקִיבָא: “הֵנִיחוּ לָהּ תּוֹרָתִי וְתוֹרַתְכֶם שֶׁלָּהּ הִיא”.
כַּאֲשֶׁר נוֹדַע לְכַּלְבַּא שָׁבוּעַ עַל גְּדֻלָּתוֹ בַּתּוֹרָה, הִתְפַּיֵּס עִמּוֹ וְהַנְּחִיל לוּ אֶת כָּל רְכוּשׁוֹ.
אָז עָשָׂה רַבֵּי עֲקִיבָא לְאִשְׁתּוֹ רָחֵל , תַּכְשִׁיט שֶׁנִּקְרָא יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל זָהָב (מִין תַּכְשִׁיט שֶׁל זָהָב שֶׁיְּרוּשָׁלַיִם מְצֻיֶּרֶת בּוֹ)
כַּאֲשֶׁר הִגִּיעַ לְאָזְנֵי רַבֵּי עֲקִיבָא הַשְּׁמוּעָה עַל מֶרֶד בַּר-כּוֹכְבָא, הִצְטָרֵף מִיָּד אֶל מַחֲנֵה הַלּוֹחֲמִים עִם 12,000 מִתַּלְמִידָיו.
הַמֶּרֶד נִכְשַׁל, אֲלָפִים נָפְלוּ בְּקֶרֶב וְעַל הַשְּׁאָר אָסְרוּ הָרוֹמָאִים לְהִתְנַהֵג כִּיהוּדִים וְלִלְמֹד תּוֹרָה.
אַךְ רַבֵּי עֲקִיבָא הִמְשִׁיךְ לִלְמֹד תּוֹרָה וְאַף לְלַמֵּד תּוֹרָה בַּסֵּתֶר, עַד אֲשֶׁר נִתְפַּס בִּידֵי הָרוֹמָאִים, עוֹנָה קָשׁוֹת וּמֵת.
ר’ עֲקִיבָא נִקְבַּר בִּטְבֶרְיָה.
תְּנוּעַת הַנֹּעַר “בְּנֵי-עֲקִיבָא” נִקְרְאָה עַל שְׁמוֹ שֶׁל ר עֲקִיבָא כִּי הוּא מְסַמֵּל אֶת הַשִּׁלּוּב שֶׁל תַּלְמִיד חָכָם שֶׁתּוֹרָתוֹ הֵאִירָה אֶת עֵינֵי כָּל הַדּוֹרוֹת, גַּם רוֹעֵה צֹאן וּפוֹעֵל וְגַם לוֹחֵם לְאֻמִּי, בְּקִצּוּר גִּלּוּם שֶׁל רַעְיוֹן תּוֹרָה וַעֲבוֹדָה.
