רשת אמי״ת
אֲתָר לְבָתֵּי הַסֵּפֶר הַיְסוֹדִיים
אֱלוּל – סִפּוּר: אֲנִי מִצְטַעֵר
סִפּוּר: אֲנִי מִצְטַעֵר
קִרְאוּ אֶת הסיפור .
דָּנִי נִכְנָס לְבֵיתוֹ עָצוּב מאד לְאַחֵר שֶׁצָּעַק עַל חֲבֵרוֹ יוֹנָתָן, וְגָרַם לוֹ לִבְכּוֹת.
“אֲנִי לֹא אֶהְיֶה יוֹתֵר חָבֵר שֶׁל יוֹנָתָן “, הוּא אָמַר לְאִמּוֹ. “הוּא לָקַח אֶת הַכַּדּוּר הֶחָדָשׁ שֶׁלִּי, וְעַכְשָׁו הַכַּדּוּר הָלַךְ לָאִבּוּד. אֲנִי מַמָּשׁ כּוֹעֵס עָלָיו”.
אִמָּא שֶׁל דֶּנִי נִסְּתָה לְהַרְגִּיעַ אוֹתוֹ וְשָׁאֲלָה. “הַאִם רָאִיתָ אוֹתוֹ לוֹקֵחַ לֵךְ אֶת הַכַּדּוּר?”
“לֹא”, אָמַר דָּנִי. “אֲבָל הִשְׁאַרְתִּי אוֹתוֹ בְּחוּץ, לֹא רָחוֹק מֵהַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ עָמַד יוֹנָתָן,
וּכְשֶׁחָזַרְתִּי הַכַּדּוּר כְּבָר לֹא הָיָה שָׂם”.
“אִם לֹא מַמָּשׁ רָאִיתָ אוֹתוֹ לוֹקֵחַ אֶת הַכַּדּוּר, לֹא כְּדָאִי לְהַאֲשִׁים אוֹתוֹ וְלוֹמַר שֶׁהוּא אָכֵן לָקַח. אוּלַי הַכַּדּוּר הִתְגַּלְגֵּל לְמָקוֹם אַחֵר?”
“כְּבָר חִפַּשְׂתִּי בְּכָל מָקוֹם”, עָנָה דֶּנִי.
“אוּלַי תְּחַפֵּשׂ שׁוּב?” הִצִּיעָה אִמּוֹ.
וְאָכֵן, כְּשֶׁדֶּנִי יֵצֵא לַחִפּוּשׁ נוֹסָף, הוּא מָצָא אֶת הַכַּדּוּר מִתַּחַת לְאֶחָד השיחים בַּצַּד הַכְּבִישׁ.
“מָצָאתִי אֶת הַכַּדּוּר”, הוּא אָמַר לְאִמּוֹ. “הַכֹּל בְּסֵדֶר, אֲנִי יָכוֹל לְהִשָּׁאֵר חָבֵר שֶׁל יוֹנָתָן.
כַּנִּרְאֶה שֶׁהוּא בֶּאֱמֶת לֹא לָקַח לִי אֶת הַכַּדּוּר”.
“אֲנִי שְׂמֵחָה לִשְׁמֹעַ זֹאת”, אָמְרָה אִמּוֹ.
“אֲנִי הוֹלֵךְ לְשַׂחֵק קְצָת בְּחוּץ עִם הַכַּדּוּר, טוֹב?” שְׁאַל דָּנִי.
“חַכָּה רֶגַע, דָּנִי. אֲנִי חוֹשֶׁבֶת שֶׁאַתָּה צָרִיךְ לְבַקֵּשׁ סְלִיחָה מִיּוֹנָתָן עַל שֶׁגָּרַמְתָּ לוֹ
לִבְכּוֹת שֶׁלֹּא בְּצֶדֶק.
אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁעוֹד מְעַט מַגִּיעַ יוֹם הַכִּפּוּרִים”.
“אֲבָל אִמָּא, אֲנִי לָמַדְתִּי שֶׁבְּיוֹם הַכִּפּוּרִים הקב”ה סוֹלֵחַ לָנוּ עַל הַכֹּל.
אֲנִי פָּשׁוּט אֲחַכֶּה כַּמָּה יָמִים, וְאָז אֲנִי לֹא אֶצְטָרֵךְ לְהִתְנַצֵּל בְּפָנַי יוֹנָתָן”.
“ה’ אָכֵן סוֹלֵחַ לָנוּ, דָּנִי”, אָמְרָה אִמּוֹ, “אַךְ רַק בִּתְנַאי שֶׁכְּבָר בִּקַּשְׁנוּ סְלִיחָה מֵחֲבֵרֵינוּ. אֲנִי מַצִּיעָה שֶׁתֵּלֵךְ לְיוֹנָתָן וְתַגִּיד לוֹ שֶׁאַתָּה מִצְטַעֵר. זוֹ גַּם מִצְוָה וְגַם דֶּרֶךְ מְצֻיֶּנֶת לְהִתְכּוֹנֵן לְיוֹם הַכִּפּוּרִים”.
דָּנִי הֵבִין שֶׁאִמּוֹ צוֹדֶקֶת. וְלַמְרוֹת שֶׁהָיָה לוֹ קָשֶׁה, הוּא הָלַךְ לְחַפֵּשׂ אֶת חֲבֵרוֹ יוֹנָתָן כְּדֵי לְהִתְנַצֵּל בְּפָנָיו.
עָנוּ עָל הַשְּׁאֵלוֹת הַבָּאוֹת:
 סקרלְדָנִי הָיָה קָשֶׁה לוֹמַר "אֲנִי מִצְטַעֵר". הַאִם גַּם לָכֶם קָשֶׁה לְהִתְנַצֵּל? |