רֶשֶׁת אמי”ת
אֲתַר לְבָתֵּי הַסֵּפֶר הַיְּסוֹדִיִּים
חָנוּכָּה – סִפּוּר לַחַג
פַּךְ הַשֶּׁמֶן / דָּוִד כֹּהֵן
מִשֶּׁנִּכְנַס כִּסְלֵו הֵחֵלּוּ בבית הצדיק הֲכָנוֹת לִקְרַאת חַג הַחֲנֻכָּה.
יְרוחם הַשַּׁמָּשׁ וּבְנוֹ הַיָּחִיד, נַעַר שְׁלִבּוֹ אֵינוֹ הוֹלֵךְ אַחֲרֵי הַתּוֹרָה וְהוּא עוֹשֶׂה כָּל עֲבוֹדָה קָשֶׁה בַּחֲצַר הַצַּדִּיק, מוֹציאִים אֶת הַחֲנֻכִּיָּה הָעֲשׂוּיָה נְחֹשֶׁת שֶׁגָּבְהָה כְּגֹבַהּ אָדָם וּבָהּ שְׁמוֹנָה בָּתֵּי קִיבּוּל שֶׁמְּמַלְּאִים אוֹתָם שֶׁמֶן זַךְ וּמַכְנִיסִים לְתוֹכָם פְּתִילִים הָעֲשׂוּיִים מִחוּטִים לְבָנִים, וּפָמוֹט מְיֻחָד לַחֲנֻכִּיָּה, הַמְּיועָד ל”שַּׁמָּשׁ” שֶׁבּוֹ מַדְלִיקִים אֶת הַנֵּרוֹת. 
הָיָה הַבֵּן מְצַחְצֵחַ אֶת הַחֲנֻכִּיָּה עַד שֶׁיָּצְאָה מִתַּחַת יָדָיו מְצֻחְצַחַת, הַנְּחוֹשֶׁת מַבְריקָה וּבָתֵּי הַקִּיבּוּל נוֹצְצִים וְהַפָּמוֹט שֶׁל הַ”שַּׁמָּש” מִסִּנְווּר עֵינַיִם בְּזָהֳרוֹ.
חֲמִשָּׁה יָמִים לִפְנֵי חֲנֻכָּה הָיוּ מַגִּיעִים שְׁנֵי שְׁלִיחִים מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְהֵם מְבִיאִים אִתָּם פַּךְ שֶׁמֶן זַיִת קָטָן לְהַדְלָקַת נֵרוֹת הַחֲנֻכָּה. הָיוּ הַחֲסִידִים מְקַבְּלִים אֶת פְּנֵי הַשְּׁלִיחִים בַּחֲגִיגִיּוּת מְרֻבָּה. וְהַצַּדִּיק לוֹבֵשׁ אֶת בִּגְדֵי הַשַּׁבָּת, חוֹגֵר אַבְנֵט רָחַב לָבָן,חוֹבֵשׁ אֶת הַ”שְׁטְרַיְמְל” וּפֻּזְמְקָאוֹת לְבָנִים עַל רַגְלָיו וּפָנָיו מַבְהִיקוֹת
מִנַּחַת וּפִרְחֵי הַחֲסִידִים מַקְדִּימִים לָבוֹא מִן הָעֲיָרוֹת הַסְּמוּכוֹת וְאַף הֵם לוֹבְשִׁים אֶת בִּגְדֵי הַשַּׁבָּת שֶׁלָּהֶם.
וּבְשָׁעָה שֶׁהַשְּׁלִיחִים מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נִכְנָסִים וּבִידֵיהֶם פַּךְ הַשֶּׁמֶן הַקָּטָן. מִתְבַּשֵּׂם חֲלַל בֵּית הַכְּנֶסֶת מֵרֵיחוֹת הָאָרֶץ, וְהַחֲסִידִים רוֹאִים בְּעֵינֵיהֶם אֶת יְרוּשָׁלַיִם, אֶת הַכֹּתֶל הַמַּעֲרָבִי, אֶת מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה, אֶת קֶבֶר רָחֵל וְאֶת הַכַּנֶּרֶת, וְלִבּוֹתֵיהֶם מְלֵאִים גַּעְגּוּעִים. וְהַשְּׁלִיחִים מַגִּישִׁים אֶת פַּךְ הַשֶּׁמֶן לַצַּדִּיק וְהוּא מְקַבְּלוֹ בְּאַהֲבָה וּמוֹסְרוֹ בְּיָדָיו שֶׁל הַנַּעַר ,בְּנוֹ שֶׁל הַשַּׁמָּש וְאוֹמֵר לוֹ: – בְּנִי שְׁמֹר עַל פַּךְ הַשֶּׁמֶן!
וּבְבֵיתוֹ שֶׁל יְרוחָם הַשַּׁמָּשׁ שׁוֹכֶנֶת אִשְׁתּוֹ, הִיא אִמּוֹ שֶׁל הַנַּעַר, זֶה שָׁבוּעוֹת וַחֲדָשִׁים, שֶׁרַגְלֶיהָ מְשֻׁתָּקוֹת וְאֵין מַרְפֵּא לְמַחֲלָתָהּ. יוֹם אֶחָד בָּאוּ שְׁכֵנוֹתֶיהָ וְאָמְרוּ לָהּ: – איֵלּוּ יָכֹלְתָּ לְהַשִּׂיג מְעַט שֶׁמֶן זַיִת שֶׁמְּבִיאִים מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְהַדְלָקַת נֵרוֹת חֲנֻכָּה וְהָיִיתָ מוֹרַחַת בְּשֶׁמֶן זֶה אֶת רַגְלֶיךָ וְהָיָה זֶה לַמַּרְפֵּא. שָׁמְעָה הָאִשָּׁה וְנִכְנְסוּ הַדְּבָרִים בְּלִבָּהּ וּבִרְאוּתָהּ אֶת בְּנָהּ מֵבִיא פַּךְ שָׁמֵן קָטָן וּמַצְנִיעוֹ עָמֹק עָמֹק בָּאָרוֹן, פָּנְתָה אֵלָיו וְקוֹלָהּ רוֹעֵד בִּדְבָרָהּ: – בְּנֵי הַיָּקָר, חוּסָה עַל אִמְּךָ הַמִּסְכֵּנָה , טַפְטֵף נָא כַּף לְתוֹךְ יָדְךָ טיִפּוֹת אֲחָדוֹת מִן הַשֶּׁמֶן וּמְרַח לִי אֶת רַגְלַי הַמְּשֻׁתָּקוֹת. שָׁמַע זֹאת הַבֵּן וְהִתְבַּלְבֵּל וְהִתְחַלְחֵל וְאָמַר: – אִמִּי הַטּוֹבָה, הַצַּדִּיק צִוָּה עָלַי לִשְׁמֹר עַל הַשֶּׁמֶן הֲרֵיהוּ קֹדֶשׁ לְנֵרוֹת הַחֲנֻכָּה. שָׁתְקָה הָאֵם , אַךְ עֵינֶיהָ זָלְגוּ דְּמָעוֹת . רוֹאֶה הַבֵּן אֶת פְּנֵי אִמּוֹ וְלִבּוֹ הוֹמֶה בְּקִרְבּוֹ. שָׁעָה אֲרֻכָּה הִסֵּס, וְהִנֵּה אָמַר לְעַצְמוֹ, “אָמְנָם נֵרוֹת הַחֲנֻכָּה קְדוֹשִׁים הֵם, אֲבָל גַּם אִמִּי יְקָרָה וּקְדוֹשָׁה!” וּמִשֶּׁהֶחְלִיט, קָם וְהוֹצִיא אֶת פַּךְ הַשֶּׁמֶן מִן הָאָרוֹן הֵסִיר אֶת הַמִּכְסֶה וְטִפְטֵף טִפּוֹת אֲחָדוֹת לְתוֹךְ כַּף יָדוֹ, נִגַּשׁ אֶל מִטַּת הָאֵם וְהָיָה בּוֹכֶה וּמְשַׁפְשֵׁף אֶת שְׁתֵּי רַגְלֶיהָ, מְשַׁפְשֵׁף וּבוֹכֶה.
וְהִנֵּה הִגִּיעַ הָעֶרֶב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חֲנֻכָּה. הַצַּדִּיק עָמַד לִפְנֵי הַחֲנֻכִּיָּה הַמְצֻחְצַחַת וּפָנָיו מִשְׁתַּקְּפִים בָּהּ כִּבְמַרְאֶה, וּמִסָּבִיב עוֹמְדִים הַחֲסִידִים, וּבְנוֹ שֶׁל הַשַּׁמָּשׁ מַגִּישׁ לְצַדִּיק אֶת הַ”שַּׁמָּשׁ” הַדּוֹלֵק וְהָרַבִּי מְבָרֵךְ וּמַדְלִיק אֶת הַנֵּר וְכֻלָּם פּוֹצְחִים בַּשִּׁיר “הַנֵּרוֹת הַלָּלוּ” . עוֹד הֵם שָׁרִים וְהִנֵּה הִבְחִין הַצַּדִּיק ,כִּי פָּנָיו שֶׁל הַנַּעַר, בְּנוֹ שֶׁל הַשַּׁמָּשׁ, אֵינָם כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם, וּבְעֵינָיו עוֹמְדוֹת דְּמָעוֹת. מַה לְּךָ בְּנִי ? עַל מַה נֶּעֱצֶבֶת ? שָׁאַל הַצַּדִּיק . נִשְׁתַּטֵּחַ הַנַּעַר לָרַגְלִי הִצְדִּיק וְקָרָא בְּקוֹל רוֹעֵד : – חָטָאתִי רַבִּי! וִיסַפֵּר אֶת אֲשֶׁר עָשָׂה ,כִּי לָקַח טיִפּוֹת אֲחָדוֹת מִן הַשֶּׁמֶן וּמָרַח אֶת רַגְלֶיהָ שֶׁל הָאֵם. סְלַח לִי רַבִּי! הִתְיַפֵּחַ הַנַּעַר , חָטָאתִי ! וְהַצַּדִּיק מַקְשִׁיב לְסִפּוּרוֹ שֶׁל הַנַּעַר וּפָנָיו מִזְדַּהֲרוֹת. וְהוּא מִתְכּוֹפֵף וּמֵרִים אֶת הַנַּעַר וְאוֹמֵר לוֹ: הַתִּרְאֶה בְּנִי אֶת נֵר הַחֲנֻכָּה ? אוֹר גָּדוֹל זוֹרֵחַ מִמֶּנּוּ . אוֹר הַמִּצְוָה הוּא שֶׁעָשִׂיתָ . שֶׁהֲרֵי קִיַּמְתָּ אַחַד מֵעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת : “כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמְּךָ” מִי יִתֵּן וּבִזְכוּת מִצְוָה זוֹ שֶׁעָשִׂיתָ יִשְׁלַח ה’ מַרְפֵּא לְאִמְּךָ.
עֲנֵה עַל הַשְּׁאֵלוֹת:
1. תּאֵר אֶת הַחֲנֻכִּיָּה שֶׁהוּכְנָה לִקְרַאת חַג הַחֲנֻכָּה.
2. תּאֵר אֶת הָאֲוִירָה שֶׁשָּׂרְרָה בְּבֵית הַכְּנֶסֶת , כְּשֶׁשְּׁלִיחֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הֵבִיאוּ אִתָּם אֶת פַּךְ הַשֶּׁמֶן הַקָּטָן לְהַדְלָקַת נֵרוֹת חֲנֻכָּה?
3. מַה גָּרַם לַנַּעַר לָתֵת לְאִמּוֹ מְעַט מִן הַשֶּׁמֶן ?
4. כַּאֲשֶׁר הַנַּעַר שִׁפְשֵׁף אֶת רַגְלֶיהָ שֶׁל אִמּוֹ בַּשֶּׁמֶן הוּא בָּכָה .
הסְבֵּר מַדּוּעַ?
5. מַה נִּתָּן לִלְמֹד עַל מִצְוַת ,כִּבּוּד אָב וְאִם , מִדִּבְרֵי הַצַּדִּיק בַּסִּפּוּר ?
6 . כְּתֹב , אֵלּוּ הֲכָנוֹת עוֹרְכִים בְּבֵיתְךָ לִקְרַאת הַדְלָקַת נֵרוֹת חֲנֻכָּה .