אני מאמינה שתהליך הלמידה אמור לכלול אלמנטים שגורמים לתלמידים להתבונן בעצמם ולחוות את הנושאים הנלמדים כרלוונטיים לחיים שלהם, וגם מזמנים התבוננות אישית.
יש שני היבטים מרכזיים ביחידת המא"ה לנושא האקלים והשיח. ההיבט הראשון קשור לתהליך הלמידה, ולתפקיד המורה כתומך ומלווה את התלמיד בבחירת תכני הלימוד, סגנון הלמידה, ובליווי התלמיד בתהליך של צמיחה אישית בשנות לימודיו.
ההיבט השני נוגע לתוכן הנלמד, שבו ביחידת מא"ה מומלץ לחלץ מתוך התוכן רעיונות גדולים וערכים שמעוררים לשיח רגשי.
החידוש הוא שאין הפרדה בין הלמידה והתוכן הנלמד לבין תהליכים של התפתחות וצמיחה אישית, כשהלמידה משרתת את תהליכי ההתפתחות הרגשית.
לדוגמה כשבאים להכין יחידת למידה בנושא מסוים, נחשוב איזה מהנושאים מעסיקים את התלמידים בשלב הזה, למשל גיל ההתבגרות, יחסים בין המינים, קשר עם ההורים ועוד נושאים רגשיים; נבחר רעיון גדול שמזמן שיח רלוונטי לחיי התלמידים. נעשה זאת למשל על ניתוח דמות ספרותית והתחקות אחר מערכות היחסים שלה, עם עצמה ועם הסובבים אותה.
כשבונים יחידת למידה, השאלה שאני ממליצה לשים אליה לב היא: מה מהנלמד ביחידה מזמן שיתוף, שיח רגשי והתבוננות עצמית וכיצד נעודד זאת?
בהצלחה!
