חזון ותפיסה חינוכית לעבודה עם תלמידים מבתים מסורתיים ברשת אמי”ת

1. הגדרת הנושא לדיון

רבים מתלמידי בתי הספר של רשת אמי”ת מגיעים מבתים מסורתיים. בסקר שנעשה בקרב התלמידים, עשרות אחוזים הגדירו את עצמם כמסורתיים. המורים, לעומת זאת, הם כמעט תמיד בעלי זהות דתית.
מורים רבים מביטים בעין ביקורתית על חוסר המחוייבות להלכה של התלמידים המסורתיים ומתייגים אותם כלא דתיים. יתרה מזאת, גם תלמידים בעלי זהות דתית המביאים איתם מבית אבא מסורות הלכתיות שונות מהמקובל בציונות הדתית, נתפסים לעיתים בעיני המורים כפחות דתיים.
בעקבות כך נוצר, לא אחת, פער בין המורים לתלמידים.
מורים רבים, מתייגים את התלמידים כלא דתיים ומנסים לחנך אותם להיות דתיים. התלמידים מצידם מרגישים שהמורים אינם מכבדים את זהותם ואת זהות הוריהם ורוצים לשנות אותה. השפה הדתית שמביאים איתם המורים, איננה מובנת לתלמידים, לא תמיד מקדמת אותם ולעיתים אף יוצרת קונפליקט מובנה בחינוך לעבודת ה’ עד שהתורה נתפשת בעיניהם כעול.
התוצאה יכולה להיות זרות וניכור בין התלמידים לבין הצוות החינוכי ובית הספר, אשר באים לידי ביטוי הן בתחושות והן בעימותים אין סופיים בנושא הכיפה, התספורת, הלבוש והנוכחות בתפילה.
פער זה מהווה אתגר חינוכי לרשת אמי”ת השואפת להגיע ללבם של כל תלמיד ותלמידה ולתת להם תחושת שייכות כתנאי לתהליך חינוכי משמעותי.

2. תהליך העבודה

תחילתו של מסמך זה במפגש של בוגרי בתי ספר של אמי”ת המגדירים את עצמם מסורתיים עם המועצה הרוחנית של רשת אמי”ת בחורף תשע”ח. במפגש נחשפו חברי המועצה ומנהלים לצעירים בעלי אמונה עמוקה ושייכות עמוקה למסורת היהודית ובעלי מחוייבות לקיום מצוות אשר שיתפו את המועצה הרוחנית בתחושותיהם כתלמידים ובמחשבותיהם כיום. התובנה שעלתה מדיוני המועצה הייתה כי לתלמידים שונים נדרשת תוכנית צמיחה חינוכית שונה וכי על רשת אמי”ת להקים צוות חשיבה שילמד את הסוגיה ויציע תפיסה ומדיניות לעשיה החינוכית עם תלמידים מבתים מסורתיים.
לאור זאת הוקם צוות חשיבה שמטרתו ללמוד לעומק את המאפיינים של התלמידים המסורתיים ולפתח תפיסה ומדיניות חינוכית מתאימה.
בצוות השתתפו:
יפה פרג’ון מנהלת אמי”ת בנות צפת,
סהר סיגאווי מנהל אמית בנות שחר בית שמש,
צחי עטיה סגן מנהל אמי”ת בנים דביר בית שמש,
אילן אבקסיס סגן מנהל אמי”ת שדרות,
הרב יצחק בן פזי ראש ישיבת ההסדר אמי”ת עפולה,
הרב חזי כהן ר”ם בישיבת הקיבוץ הדתי במעלה גלבוע,
נורית דוידי ממטה רשת אמי”ת
ודני רהט סמנכ”ל חינוך ברשת אמי”ת.

תחילת עבודת הצוות בשיח פתוח בו שיתפו החברים זה את זה בחוויותיהם האישיות במפגש בין המסורתיות למערכת החינוך הציונית דתית. בשלב שני ביקש הצוות לזהות את המאפיינים המרכזיים של המסורתיות ולאחר מכן לנסות לנסח טיוטה ראשונית למדיניות חינוכית מתאימה. הטיוטה הוצגה בפני צוותים חינוכיים בבתי הספר לצורך קבלת משוב ולאחר מכן התקיים יום עיון שעסק בטיוטה שגובשה, בהשתתפות חברי צוות החשיבה וכן מפקחי משרד החינוך חברי וועדה של משרד החינוך שעוסקת במקיפים הדתיים, מוטי ועקנין ואלי אדרי, המנהלים מוטי ארבל מנהל אמי”ת י’ אשדוד, רפי מיימון מנהל אמי”ת המר רחובות ואורית קאופמן מנהלת מדרשית אמי”ת אשדוד, הרב צור לוי ראש המכינה הקדם צבאית הטכנולוגית באמי”ת רחובות וכן חברי עמותות מגזר שלישי הפועלות במקיפים הדתיים, נטף מויאל-מעגלים, חיים פלזנר, קובי זיאת ואהרן קרוב -מקום בלב, הרב נועם ממן-פנים בפנים.

סופו של תהליך בדיון על ההצעה שהתקיים במועצה הרוחנית של רשת אמי”ת בחודש טבת תשע”ט בהשתתפות רבני המועצה הרוחנית, מנהלים ואנשי מטה.

3. מאפייני המסורתיות

קשה להכניס את המסורתיות להגדרות שכן היא אינה נטועה בעולם חד ומוגדר ולא תמיד מבקשת ניסוח אידאולוגי של דרך חייה. עם זאת, ניתן לזהות מאפיינים מרכזיים בחיי המשפחה המסורתית המבחינים בינם לבין העולם הדתי מחד, והעולם החילוני מאידך. הבנת מאפיינים אלו היא תנאי הכרחי לפיתוח תפיסה חינוכית ייחודית שתאפשר צמיחה חינוכית משמעותית.

להלן ניסיון לזהות את המאפיינים המרכזיים של המסורתיות.

  • אמונה טבעית עמוקה ותמימה הבאה מתוך הלב ונוכחות אלוקית חזקה בחיים.
  • שייכות עמוקה לעם היהודי וזהות יהודית טבעית ועמוקה.
  • המשפחה היא המעבירה את האמונה והמסורת מדור לדור.
  • נאמנות וכבוד למנהגים ממסורת בית אבא וממסורת העדה.
  • הקהילה ובית הכנסת והתפילה כמרחב משמעותי.
  • תחושת שייכות לבית הכנסת ולתפילה גם למי שאינו מתמיד להגיע.
  • מועדי ישראל כמוקדים בהם מתכנסים סביב המשפחה ובית הכנסת.
  • שמחות ולהבדיל אבלות כמוקדי התכנסות סביב המשפחה ובית הכנסת.
  • מקום משמעותי למצוות שעניינן סביב הבית כגון: כשרות וטהרת המשפחה
  • מקום מרכזי לקבלה
  • צדקה, חסד ועשית טוב הינן חלק מרכזי במסורת
  • כבוד לתורה וכבוד והערכה לחכמים על מסירותם ללימוד התורה ולקיום מצוותיה ומשקל משמעותי לברכתם של חכמים.
  • הכבוד לתורה וללומדיה לא בהכרח מוביל ללימוד תורה ולא למחוייבות להלכה הכתובה.
  • מכבדים ומשתדלים לקיים את ההלכה כל אחד לפי יכולתו אך לא מדקדקים. הדגש הוא על מה שעושים יותר מאשר מה שכתוב.
  • הזהות מוגדרת על פי החיבור למסורת ולא על פי מידת קיום המצוות או סגנון הלבוש. לאור זאת ניתן לראות במשפחה אחת שונות גדולה מאוד בין בני המשפחה במידת קיום המצוות ובסגנון הלבוש והמשפחה מקבלת וחיה בשלום עם כולם.
  • סבלנות וקבלה של חברים או בני משפחה כחלק מהקהילה גם אם אינם שומרים תורה ומצוות.

המסורתיות אינה מוגדרת באופן חד מימדי אלא נפרשת על רצף של מערכי חיים. בקצה האחד ישנם אלו שמקיימים מסורות והלכות רבות ובקצה השני אלו שקיום ההלכה אצלם הוא קלוש. אלו ואלו מגדירים עצמם מסורתיים.
על אף שהמסורתיות רואה בהלכה ערך חשוב, היא אינה רואה את הפרט כמחוייב לקיים את כולה ואינה מתיימרת שכל אחד ישמור אותה באופן מלא. מחד קיימים בעלי זהות מסורתית החשים מחוייבות גבוהה ואף גבוהה מאוד לקיום ההלכה, מאידך, העובדה שאדם בחר לקיים רק חלק מהמצוות אינה מאיימת על המסורתיות. על פי תפישה זו, הרבנים והמקיימים את ההלכה נתפסים כבני מעלה, וכל היתר עושים כל אחד כיכולתו.
המשפחה המסורתית הצליחה ומצליחה להעביר מדור לדור אמונה עמוקה, זהות יהודית עמוקה וחיבור עמוק למסורת, ששרדו את תופעת החילון וההתבוללות שפקדו רבות מקהילות ישראל.
המסורתיות מתאפיינת בזיקה עמוקה לתורה, לזהות היהודית ולארץ ישראל. זיקה זאת דומה במידה רבה לזו של הציונות הדתית, אך למרות זאת ההורים והתלמידים המסורתיים, בחלקם הגדול, אינם מזדהים ואינם מרגישים שייכות לציונות הדתית כתנועה ואינם מגדירים את עצמם  “כציונים דתיים” או “דתיים לאומיים”.

ניתן לזהות גם אנשים המגדירים את עצמם כמסורתיים לכתחילה, התופסים את המסורתיות כתפיסה המאפשרת לכל אחד לבחור אילו מצוות ואילו הלכות הוא מקיים ואילו לא. ניתן לומר באופן די מובהק שתפיסה זאת איננה מאפיינת את מרבית הוריהם של תלמידי רשת אמי”ת ולכן בחרנו שלא לעסוק בה.

4. חזון

4.1 הנחות עבודה לפיתוח חזון
4.1.1 המשפחה המסורתית הצליחה ומצליחה להעביר מדור לדור אמונה עמוקה, זהות יהודית עמוקה וחיבור עמוק למסורת ששרדו את תופעת החילון וההתבוללות שפקדו רבות מקהילות ישראל ויש הרבה מה ללמוד ממנה.
4.1.2 תנאי יסוד בחינוך הוא כבוד והערכה לזהותו של התלמיד ולמקום ממנו צמח ולכן מחובתינו ללמוד ולהבין את המיוחד במסורתיות וללמוד להעריך אותה.
4.1.3 אנחנו אנשי חינוך ולא שופטים. אין תפקידינו לשפוט את התלמיד או את הוריו על פי מידת קיום המצוות שלהם. כאנשי חינוך תפקידינו לקדם כל תלמיד מהמקום בו הוא נמצא.
4.1.4 חלק מהמשפחות המסורתיות שולחות את ילדיהם לחינוך הממלכתי וחלקן לחינוך הדתי. להכרעה זאת משמעות גדולה לגבי הבנת ציפיות שלהם מבית הספר.
4.1.4.1 משפחה השולחת את ילדיה לחינוך הממלכתי הכריעה כי המשפחה לוקחת על עצמה את האחריות על העברת המסורת ועל פי רוב איננה מצפה מבית הספר לסייע לה בכך.
4.1.4.2 משפחה השולחת את ילדיה לחינוך הממלכתי דתי מצפה מבית הספר להיות שותף למשפחה בהעברת המסורת. המשפחה לא תתנגד ואפילו תשמח ככל שהחיבור של התלמיד למסורת יעמיק ובלבד שהדבר יעשה מתוך כבוד והערכה למסורת המשפחה. (באופן מפתיע, פעם אחר פעם, אנחנו למדים כי הורים שאינם מקפידים שילדיהם יתפללו בבוקר בבית, דורשים מבית הספר לחייב את ילדיהם להתפלל ואמהות שנוהגות ללבוש מכנסיים מבקשות מבית הספר לדרוש מבנותיהם להגיע לבית הספר בחצאית).

בחרנו במסמך זה להתמקד במשפחות שבחרו לשלוח את ילדיהם לחינוך ממ”ד.
4.1.4.3 התהליך החינוכי צריך להתחיל בחיזוק הקשר של התלמיד למסורת אבותיו.
4.1.4.4. חיזוק החיבור של התלמיד ללימוד התורה ולקיום מצוותיה, יכול וצריך להיות קומה שניה, על גבי חיבור התלמיד למסורת בית הוריו.

4.2 חזון

בתי החינוך של רשת אמי”ת, יפעלו לתת ביטוי, לחזק ולהעמיק ולהצמיח את הקשר של  תלמידיהם עם המסורת שעברה במשפחתם מדור לדור ועם הבית בו צמחו וחונכו.
השאיפה היא כי התלמידים ירגישו מוערכים ושייכים לבית הספר וכי הצוות החינוכי מעריך אותם, את זהותם, את משפחתם ואת התרבות ממנה צמחו.

יש להביא את הצוות להעריך את הזהות המסורתית, לפתח תפיסה חינוכית שתתאים לתלמידים המסורתיים ותחזק את הקשר שלהם למסורת אבותיהם. על המחנכים לפתח רגישות לזיהוי מסורת בית ההורים כבסיס לתוכנית הצמיחה החינוכית האישית של התלמיד.
חינוך התלמידים להתחזק ולעלות בקודש ולשאוף להעמיק את האמונה, את החיבור ללימוד התורה ולקיום מצוותיה צריך להיות קומה שניה על גבי חיבור התלמיד למסורת משפחתו.

כמובן שחזון זה מתייחס איננו מתייחס לכלל בתי הספר של רשת אמי”ת ולכלל התלמידים אלא לתלמידים מבתים מסורתיים.

5. עקרונות עבודה ליישום החזון

5.1 הצוות החינוכי

קודם לכל יש לקיים תהליך עמוק עם הצוות החינוכי שמטרתו הבנת האתגר, חיבור והזדהות עם החזון שהוצג לעיל. לשם כך מוצע לקיים סידרה של מפגשי סדנא עם הצוות החינוכי שיכללו שיתוף של חברי הצוות בניסיונם האישי במפגש בין המסורתיות לבית הספר הדתי, מפגש עם בוגרים, וכן דיון בהבנת האתגר והחזון.

5.2 התלמידים

על מנת לפתח עקרונות למדיניות חינוכית ליישום החזון נחזור אל מאפייני המסורתיות שזיהינו וננסה לפתח מדיניות חינוכית המתבססת עליהם:

  • העמקת השיח האמוני בקב”ה, בהשגחה פרטית ובנוכחות האלוקית בחיים. יש צורך בשימת דגש על החוויה הדתית ובעבודה עם הלב כנקודת פתיחה לפני כל תהליך של מחויבות.
  • הבית והמשפחה כמוקד התרחשות של העברת המסורת – העברת המסורות דרך המשפחה וחשיבותה של המשפחה בעיצוב החיים הדתיים מחייבים פיתוח תכנית לזיהוי מסורות המשפחה, שילוב המשפחה בעשייה החינוכית והנכחה של הקשר הבין דורי בדרכים שונות.
  • חיזוק הרצף החינוכי בין בית הספר והקהילה – כהמשך למונח המשפחתיות הרי שהתהליכים הרוחניים מתקיימים גם במרחב הקהילתי ובקהילות המוצא של משפחות התלמידים. ביסוס מקומו של בית החינוך בקהילה, תוך חיזוק תחושת השייכות. צמצום האלמנטים המוסדיים לטובת חיבור עומק עם הקהילה. יצירת ריטואלים לתלמידי בית הספר ולמבוגרים היכולים להצטרף לקהילת בית הספר וקיום פרויקטים משותפים בקהילה.
  • הנכחת מאפיינים ממסורת משפחות התלמידים וקהילות המוצא בשיח החינוכי בתוך בית הספר.
  • התלמידים הינם שותפים פעילים בארועים המתקיימים בבתי הכנסת בקהילותיהם סביב מועדי ישראל וארועי שמחה ואבל. ככל הניתן ראוי ונכון לחבור לארועים אילו ולראות בהם מנוף חינוכי. לעיתים עצם התפילה בבית כנסת “אמיתי” שאיננו בתוך בית הספר יכולה ליצור שינוי מהותי ביחסם של התלמידים לתפילה.
  • צדקה וחסד – שותפות של בית הספר ליוזמות של צדקה וחסד קהילתיות כחלק אינטגרלי מהחיבור למסורת.
  • והיו עיניך – מפגש עם דמויות מעוררות השראה בתחום זה, רבנים, חכמים, אנשי רוח ואנשי מעשה היכולים לקלוע לעולמם של התלמידים. עיצוב מחדש של תפקיד רב ביה”ס כפעיל בקהילה. בניית מערכת יחסים הדוקה עם רבני הקהילות ורב העיר.
  • חינוך למצוות עשה – התלמיד מקיים מצוות אם ברב ואם במעט, וחש קרבה עמוקה לה’ ולתורתו בחיי המעשה. נכון לתת את הדגש על חינוך לקיום מצוות עשה בעזרת לימוד אך לא פחות חשוב מכך בעזרת עשיה של ממש. כך למשל: אפיית מצות המלוה בדברי הסבר ועיון וכן לימוד כשרות תוך כדי בישול ואפיה – יפעלו טוב יותר על לבם של התלמידים. הלימוד יעשה בעדינות ובתבונה ויכלול הימנעות משיפוטיות ומכל ממד של ביקורת כלפי מי שלא נוהג כך בביתו.
  • תכני הלימוד– מחד יש להבין שנקודת המוצא של התלמיד היא חיבור למה שעושים יותר מאשר למה שכתוב. יחד עם זאת נכון לחפש דרכים לחבר את מה שעושים למה שכתוב. ככל שניתן להשפיע על תכני הלימוד נכון לאתר תכני לימוד הרלוונטיים לעולם הרוחני המסורתי תוך נסיון לחשוף בפני התלמידים גם את תורת חכמי המזרח.

ישנה חשיבות עליונה ללימוד תורתם של חכמי המזרח והתרבות המזרחית-ספרדית וכן להיכרות עם התהליכים ההיסטוריים והתרבותיים שחלו בארצות האסלאם. כך תחוזק הזהות השורשית וכן יחשפו התלמידים והמורים לאוצרות רוח של יהדות המזרח ותעוצב שפה דתית הרלבנטית לתלמידים ולבני משפחותיהם. כך מונחי יסוד תרבותיים ודרכי המחשבה אילו יקבלו מקום והלימוד יהפוך לרלבנטי יותר. לימוד שכזה יעשיר ויתן תרומה משמעותית לעולם החינוך והתורה ככלל.

  • צמיחה רוחנית והתפתחות אישית – חיזוק גישה פרטנית, בה המחנך מנהל תכנית אישית לכל תלמיד המשלבת תהליכי למידה, חינוך, בניית חוסן רגשי ועיצוב אמוני. התלמיד מגדיר, בעזרת המחנך, את מסלול ההתקדמות שלו ויושם דגש על המגמה ולא רק על התוצאות. התהליך יפעל מתוך מודעות לחוזקות של התלמיד לרצונותיו וליכולותיו, ולפיכך יכלול מבע אישי ועבודה פרטנית. יש להציב ציר התקדמות אישי רוחני ומעשי לכל תלמיד, מתוך הבנת מקומו האישי המשפחתי והקהילתי.
  • העמקת הבחירה – ממשמעת חיצונית למשמעות פנימית – בפני התלמיד תוצב בחירה בתחומים שונים (למשל, מסלולי תפילה) מתוך הבנה שלא כולם נמצאים באותו המקום. יתקיים תהליך מתפתח (ככל שעולים מכיתה לכיתה) של הפחתת המשמעת הדתית (תספורת, חיוב תפילין וכו’) לטובת העמקת מרחב השיח והבחירה – “מוקד השליטה הפנימי”. לצד הצבת יעד ואידיאל שאליו יש לשאוף (תוך התחשבות בתלמיד, בכיתה ובקהילת בית הספר).
  • תפיסה מקרבת ומקבלת לצד הכוונה לחיזוק – התהליך החינוכי יעשה מתוך הערכה למקומו ולבחירתו של התלמיד את זהותו, אך מתוך גישה מאתגרת ומקדמת, וזאת על ידי הצבת יעדים בקיום המצוות, אמונה, תיקון המידות ותיקון עולם
  • שימת לב למקומן הייחודי של התלמידות המסורתיות – מקומן של הבנות המסורתיות חשוב וייחודי. מחד, חלק ממעגלי המסורת הם גבריים ביסודם (למשל, בית הכנסת, שירת הבקשות), ומאידך, יש מקום מיוחד לבת המסורתית הממשיכה במסורת אמה וסבתה. לצד הלימוד, יש לפתח מרחבים נוספים המעצימים את מקומן של התלמידות סביב הבית, תחומי הכשרות, טהרת המשפחה וכן עולם התפילה האישי והפרטי.
    שהן כלי עבודה מופלא להתבוננות אישית ולהפיכת התורה ועבודת המידות מרעיונות גבוהים לכלים מעשיים על הקרקע.
    הלימוד נעשה בקבוצות עבודה שמאפשרות הדהוד ושיתוף בתהליכים הפנימיים, וזאת תוך שמירה על הפרטיות והכבוד של כל לומד ולומדת.
צור קשר

We're not around right now. But you can send us an email and we'll get back to you, asap.

Not readable? Change text. captcha txt

התחל/י לכתוב , בסיום הקש על מקש Enter לביצוע החיפוש

נגישות