שיר שכתבתי במהלך מסע עדים במדים

יאיר שטב

לפני כ7 שנים במסע ‘עדים במדים’ בדרך למחנה ההשמדה מיידנק יחד עם נציגי כלל החילות בצה”ל כתבתי את השיר הבא:

“הם נכנסו למאידנק טלאי צהוב על בגדם, נדחפים נבהלים שבורי לב.
ואנחנו עם כומתה-מגן דוד בכותפת, מבט נישא צועדים זקופי גו.

הם נקרעו בהנף יד מחיק משפחותם, עוללים לאימם זועקים.
ואנחנו נחזור לשלטים שעל דלת, לחיבוק ההורים-הילדים.

הם הפכו למספר ללא שם וזהות, עצמותיהם הבעירו אש משרפות.
ואנחנו עטורי דיסקית על צוואר, נדליק לזכרם אבוקות.

הם לקול תרועת חצוצרה באימה יעמודו, למסדר של בושה-השפלה.
ואנחנו נצדיע-דמעה תיזל מעיננו, עת נשיר ההמנון-התקווה.

והם זה אנחנו ואנחנו זה הם, אתה בחרתנו להיות עם הנצח.
נקמתנו אחת: בארצנו לחיות, כל אויב למגר-לנצח. ”
(יאיר שטבון)

Recent Posts