פירוש רשב”ם, המבוסס על היחסים בתוך הפסוקים עצמם בין החשש “פֶּן-נָפוּץ” (פס’ ד) לעונש “וַיָּפֶץ ה’ אֹתָם” (פס’ ח), ומתייחס גם לציווי לאדם מתחילת הספר “וּמִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ” (פר’ א פס’ כח), הוא פירוש על דרך הפשט.
פירוש ספורנו המבוסס על הבנת המשמעות של “וְנַעֲשֶׂה-לָּנוּ שֵׁם” (פס’ ד), ועל התגובה החריפה של ה’ הוא פירוש על דרך פשט.
דברי המדרש בבראשית רבה הקובעים ש”ודברים אחדים” משמעותו שאמרו דברים חדים על “ה’ אלהינו ה’ אחד” הם פירוש על דרך הדרש, כי הפירוש אינו מתייחס למשמעות המילונית של “אחדים” או למשמעות העולה מתוך ההקשר, אלא דורש את המילה על פי מילים דומות, אך שאינן נובעות מאותו שורש לשוני.
דברי פרקי דרבי אליעזר המתארים את הבכי על הלבנים, אך לא על בני האדם גם הם פירוש על דרך הדרש, כי הם מוסיפים מידע שאינו כתוב בפסוקים, ולא ניתן ללמוד אותו מהמקראות עצמם.
