מתוך הבקשה הראשונה , בתפילת עמידה: “וחננו מאיתך חכמה בינה ודעת”
וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל מְלָאכָה. (שמות לא)
אנו מציעים לגשת אל התוכן (טקסט) לפי הרבדים הבאים: חכמה – בינה – דעת
חכמה – הבנת פשט הכתובים ,בינה – פרשנות והבנה מעמיקה ,דעת – הפנמת התוכן והטקסט וחיבורו לחיים ולעולמו הפנימי של הלומד.
חכמה : ברובד זה של הלימוד נדרשת התבטלות אל המקור. תוך צמצום הפרשנות שלנו.
“חכמה הינה בשיכול אותיות: כח מה. הכח המגיע מה- מה’ – כוחו של הביטול ” (ע”פ בעל התניא)
חשוב להדגיש שבקיאות וידע נרחב הם תנאי להתפתחות יציבה של לומד בתורת חיים.
בינה: מפגש עם לב היחידה. העמקת הלימוד. חיבור לפרשנים ומדרשים.
דעת: מפגש בין האלוקי לאנושי. המפגש הזה יוצר את החיבור המיוחד בין הלומד המסוים לבין התורה – האות שלי בתורה.
חיבור בין החיים ובין דבר ה’.
לעתים, המפגש בלימוד תורה הוא חיצוני ואינטלקטואלי.
אולם אנו מכוונים לחיבור פנימי, המכוון למשמעות המקורית של המילה דעת- חיבור עמוק ומהותי,
כנכתב “ואדם ידע את חווה אשתו ותהר” (בראשית ד’ א’), מפגש אינטימי מרגש ומטלטל,
מתרחש כשהלומד נפגש עם פנימיות היחידה– לב היחידה, ומביא אליה גם את ליבו.
לא מדובר בשכבות נפרדות ולכן ניתן לקיים תנועה רצוא ושוב בין הרבדים.
חבורת תורת חיים רשת אמי”ת תשפ”א