“אין הרצאת הדברים לפני התלמידים -גם אם תהיה סדורה ובנויה כהלכה – דרך הוראה אמיתית. השמעת דברים לאזני השומעים איננה הדרך לפקיחת עיניים ולפתיחת הלבבות לקראת הדברים הנאמרים בכתוב.
כבר הורו גדולי מחנכים וחזרו ושיננו לנו, שאין אדם לומד מתוך שמיעה, מתוך מצב של סבילות, מתוך שמושיטים לו דבר בקנה, ואין לימוד ממש אלא מתוך פעילות, מתוך יגיעה, מתוך אימוץ חושים ואימוץ כוחות הרוח והנפש”
(נחמה ליבוביץ, הוראת הפטרת יום ב’ של ראש השנה, מתוך מאסף לענייני חינוך והוראה, ירושלים תשכ”ח)
