דוד בן גוריון (1973-1886)
ראש הממשלה הראשון (1948-1954) כהונה שניה (1955-1963)
תמונה מויקיפדיה
דוד בן- גוריון (מקודם גרין), נולד בעיירה פלונסק שבפולין ב-1886, והתחנך בבית ספר עברי שייסד אביו, אשר השתייך ל"חובבי ציון".
ב-1906 עלה ארצה. כאן עבד כפועל חקלאי, מורה, פעיל במפלגת "פועלי ציון" וחבר מערכת העיתון שלה, "האחדות", ב-1910 שינה שמו לבן-גוריון.
בשנים 1914-1911 למד טורקית בסלוניקי ומשפטים באיסטנבול, כדי שיוכל לייצג את תנועתו בענייניה הפנימיים של האימפריה העותמנית. מלחמת העולם הראשונה מנעה ממנו להשלים את לימודיו, ובשנת 1915 גרשו אותו השלטונות העות'מניים מארץ ישראל "לעולמי עד".
הוא נסע לארצות הברית והמשיך לפעול שם למען רעיונות הציונות והסוציאליזם ולמען הקמת גדודים עבריים בצבא הבריטי . ב-1918 התגייס לגדוד העברי של הצבא הבריטי וחזר עמו לארץ ישראל.
הוא כיהן בתפקיד המזכיר הכללי של ההסתדרות הכללית של העובדים העבריים בארץ ישראל בשנים 1935-1921 , שימש בהנהלת ההסתדרות הציונית והסוכנות היהודית. בשנים 1948-1935 כיהן בתפקיד יושב ראש הנהלת הסוכנות היהודית . ב-1946 קיבל את האחריות על עניני הביטחון של היישוב היהודי בארץ ישראל.
כמנהיג היישוב היהודי הכריז על הקמת המדינה בתאריך ה' באייר, תש"ח.
בן גוריון היה ראש הממשלה ושר הביטחון הראשון של מדינת ישראל. בן גוריון נחשב לאדריכל המייסד של המדינה ושל צה"ל.
הוא ביסס את עוצמתה הביטחונית והכלכלית של המדינה ועיצב את דמותה בשנותיה הראשונות.
תפיסתו הייתה ממלכתית, ושתיים מביטוייה היו:גישתו לצה"ל כאל צבא העם כולו – חילונים כדתיים,וחקיקת חוק חינוך ממלכתי.
ביוזמת בן גוריון התאפשרה העלייה הגדולה לארץ, למרות הקשיים הרבים שהיו למדינה בעשור הראשון לקיומה.
ב-1953 לאחר פרישתו מהממשלה עבר לגור בשדה בוקר שבנגב, כדוגמא אישית להגשמת חזון יישוב הנגב ובתקווה שרבבות יבואו בעקבותיו.
הוא שב למשרת שר הביטחון בתחילת 1955, בממשלתו של שרת, ובסוף השנה, אחרי הבחירות לכנסת השלישית ביולי 1955, חזר גם לראשות הממשלה.
בשנת 1970 פרש בן-גוריון מהחיים הפוליטיים וחזר לשדה בוקר.
דוד בן גוריון נפטר ב-1 בדצמבר 1973.
המכון למורשת בן גוריון הוקם במטרה להנציח את פועלו של דוד בן גוריון.
פעילות 1 – תעודת זהות:
פעילות 2 – פרטים נוספים מתולדות חייו:
קישורים:
דוד בן-גוריון, אתר הכנסת
דוד בן גוריון, משרד ראש הממשלה
דוד בן-גוריון, ויקיפדיה
המכון למורשת בן גוריון