- כניסה למשנה:
העולם המסחרי בנוי על קונים ומוכרים. בעצם כולנו גם מוכרים וגם קונים (מי שעובד). לפעמים אנו מוכרים ידע/זמן/משהו מוחשי ועוד. כדי ליצור מערכת כלכלית מאוזנת אנו צריכים שהכספים יעברו נכון בין האנשים, ושלא יהיו מנוצלים.
לפנייך המשנה ותרגילי חימום להבנתה:
אֵין מְעָרְבִין פֵּרוֹת בְּפֵרוֹת, אֲפִלּוּ חֲדָשִׁים בַּחֲדָשִׁים, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר חֲדָשִׁים בִּישָׁנִים.
בֶּאֱמֶת בַּיַּיִן הִתִּירוּ לְעָרֵב קָשֶׁה בְרַךְ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַשְׁבִּיחוֹ.
אֵין מְעָרְבִין שִׁמְרֵי יַיִן בְּיַיִן, אֲבָל נוֹתֵן לוֹ אֶת שְׁמָרָיו.
מִי שֶׁנִּתְעָרֵב מַיִם בְּיֵינוֹ, לֹא יִמְכְּרֶנּוּ בַחֲנוּת אֶלָּא אִם כֵּן הוֹדִיעוֹ.
וְלֹא לַתַּגָּר אַף עַל פִּי שֶׁהוֹדִיעוֹ, שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא לְרַמּוֹת בּוֹ.
מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לְהַטִּיל מַיִם בַּיַּיִן, יַטִּילוּ:
תרגיל א: לפני שהבנתן מה כתוב נתחיל במיון מבנה המשנה.
- הפרידו בין הרישא לסייפא (זו לא החלוקה בין פירות ליין)
- ציינו מעל המילים את המתאים מבנק המילים להלן,
- ציינו מילות מפתח שגילתם
בנק המילים (בהתאם למשנה):
רישא: דין, חידוש, דין, דין, נימוק, דין, דין
סיפא: מקרה, דין, דין, נימוק, מקרה, דין.
תרגיל ב: מיין את תוכן המשנה (גם מבלי להבין את העומק שבה), ההגיון בחלוקה היא עד כמה אנו באים לקראת המוכר, ועד כמה אנו חוששים לניצול (אונאת) הקונים. למי שנוח ניתן לצייר ציר עם שני קטבים האחד על המוכר – והשני על קונה.
| דינים/מקרים שבעד הקונים | דינים ומקרים שבעד המוכרים | לא יודעת (גם וגם) |
|
|
- הבנת המקרים והדינים
עתה נעבור להעמקה במשנה:
אֵין מְעָרְבִין פֵּרוֹת בְּפֵרוֹת[1], אֲפִלּוּ חֲדָשִׁים בַּחֲדָשִׁים, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר חֲדָשִׁים בִּישָׁנִים.
- מהם שלושת המקרים (הדינים) במשנה לעניין ערבוב, ומה הדין שלהם? נמקי כל דין! (שימו לב שאת המקרה הראשון לומדים מתוך שני המקרים האחרים)
- בעניין עירבוב פירות יש יוצא דופן, להלן: הסבירי מהו ונמקי! (מהי מילת הפתיחה לנימוק)
בֶּאֱמֶת בַּיַּיִן הִתִּירוּ לְעָרֵב קָשֶׁה בְרַךְ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַשְׁבִּיחוֹ.
- אנו עוברים לערבוב שאינו מוצר עם מוצר דומה. במה מדובר כאן? מה מותר ומה אסור? (יש לנמק לפי המפרשים)[2]
אֵין מְעָרְבִין שִׁמְרֵי יַיִן בְּיַיִן, אֲבָל נוֹתֵן לוֹ אֶת שְׁמָרָיו.
- לפנייך הקטע הבא במשנה שימו לב עברנו לסייפא:
מִי שֶׁנִּתְעָרֵב מַיִם בְּיֵינוֹ, לֹא יִמְכְּרֶנּוּ בַחֲנוּת אֶלָּא אִם כֵּן הוֹדִיעוֹ.
וְלֹא לַתַּגָּר אַף עַל פִּי שֶׁהוֹדִיעוֹ, שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא לְרַמּוֹת בּוֹ.
א. שימו לב לניסוח שבו מתחיל המקרה. האם הוא מציין מעשה שנעשה לכתחילה או בדיעבד? נמקי!
ב. הסבירו את החלוקה בין הרישא לסייפא לפי התשובה לעיל!
(ניתן לחלק את המשנה לשלושה חלקים לפי סוג המוצר שנתערב, בכל מקרה עדיין לפנינו הסייפא)
ג. מה הבעיה במקרה של ערבוב יין ומים? (מה הדילמה?)
ד. לפני שנראה את כל הדין , איזו מילה צריך להוסיף בפסק הבא (שורה שניה בציטוט) "ולא ______לתגר [=סוחר]…", לפי מה החלטת על כך?
ה. מהם שתי האפשרויות שיש למי שהיין שלו נתערב (בלי כוונה) במים? למי מותר למי אסור? למי מהדינים (אפשרויות) יש נימוק במשנה?
ו. חפשי את הנימוק לדין שאין לו נימוק במשנה!
- נעבור לקטע האחרון במשנה
מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לְהַטִּיל מַיִם בַּיַּיִן, יַטִּילוּ:
א. האם הניסוח כאן הוא לכתחילה או בדיעבד?
ב. מה המקרה? נסי למצוא מדוע? (אפשר לחשוב לבד, אך לנמק בעזרת חלקים אחרים שראית במשנה)
ג. הסייפא של הסייפא מתייחסת גם לתגר , נסו לנמק הלכה זו!
- מבט על ופרשנות
- לפנייך שני היגדים מהמשנה – מה החידוש שיש בהם (מה הייתי יכול לחשוב אם לא היו? )
- "אפילו חדשים בחדשים"
- "ולא לתגר אף על פי שהודיעו"
- ברטנורא
אין מערבין פירות בפירות – בעל הבית האומר לחבירו פירות שדה פלוני אני מוכר לך, לא יערבם בפירות שדה אחר:
| כתבו בלשונכם:
|
| האם מדובר על מוכר בשוק או החקלאי? האם הפירות קצורים?
|
ואין צריך לומר חדשים בישנים – פסק למכור לו ישנים, לא יערב עמהם חדשים. שהישנים יבשים ועושים קמח יותר מן החדשים:
| כתבו בלשונכם:
|
| על אילו פירות מדובר? מה הבעיה שיש בפירות חדשים?
|
מפני שמשביחו – קשה משביח את הרך, לפיכך פסק עמו רך מערב בו קשה, אבל פסק עמו קשה לא יערב בו את הרך:
| כתבו בלשונכם:
|
| יין קשה הכוונה חריף (אלכוהולי), הוכיחו שיין "תירוש" – הפשוט ללא אלכוהול, לא היה נחשב בימיהם!
|
אין מערבין שמרי יין – של חבית זו ביין של חבית אחרת. אבל נותן לו את שמריו – של יין עצמו:
| כתבו בלשונכם:
|
| איזו מילה מחליפה את המילים " של אותה חבית"?
|
לא ימכרנו בחנות – פרוטה פרוטה: [= מעט מעט, הכוונה לא בחבית].אלא אם כן הודיעו – לכל אחד ואחד מהן, מים מעורבין בו:
| כתבו בלשונכם:
|
| למי הכוונה "לכל אחד מהן"?
|
ולא לתגר – לא ימכרנו ביחד [=בבת אחת את כל היין] ואף ע"פ שהודיעו, לפי שאינו לוקחו אלא לרמות ולמכרו בחנות:
| כתבו בלשונכם:
|
| מהם המילים במשנה שמציינות: אפילו / למרות, מכיוון, בשביל
|
מקום שנהגו להטיל מים ביין – דוקא בין הגתות [=לפני הכנסת היין לחבית] יטיל. דכיון שנהגו אין כאן טעות, שכל היינות בחזקת כן:
| כתבו בלשונכם:
|
| מה המילה המציינת נימוק? מהו הנימוק? |
לסיכום ניתן לתת לתלמידים להשלים את הטבלה:
טבלה המסכמת את האסור והמותר במסחר משום אונאה
| פעולות אסורות במסחר משום אונאה | נימוק | פעולות במסחר שאין בהם אונאה | נימוק |
| 1.מוכר שסיכם עם קונה למכור לו חיטים משדה מסוים : א. לא ימכור לחבירו את החיטים של אותו שדה, כשעירב יחד איתם חיטים של שדה אחר.
ב. לא ימכור לחבירו את החיטים החדשים של אותו שדה, כשמוכר לו יחד איתם חיטים חדשים משדה אחר. |
משום שלעיתים חיטים משדה אחד יפים וטובים יותר משדה אחר אף אם שניהם חדשים (תפארת ישראל). | 1.מוכר היינות שסיכם עם הקונה למכור לו יין שאינו חריף יכול למכרו לו כשעירב בו יין חריף. | כיוון שיין חריף המעורב ביין שאינו חריף משביח את היין שאינו חריף. |
| 3. מוכר שקבע עם הקונה למכור לו חיטים חדשים לא ימכור לו יחד איתם חיטים ישנים, וכן להיפך. | כיוון שהחיטים הישנים יבשים, ועושים יותר קמח מהחיטים החדשים. | 2.מוכר היין נותן לקונה את שמרי היין השייכים ליין שמוכר לו. | אין כאן רמאות במסחר. |
| 4. מוכר שסיכם עם הקונה למכור לו יין חריף לא ימכרו לו, כשעירב בו יין שאינו חריף. | כיוון שיין שאינו חריף המעורב ביין חריף מפחית בשבחו של היין החריף. | 3. מותר לחנווני למכור את היין שמעורב בו מים בחנותו לקונים, רק אם הודיע להם לפני כן שיין זה מעורב במים. | המוכר הוגן עם הקונה. |
| 5. אסור למוכר יינות לשים שמרי יין של חבית אחת בתוך יין שהיה בחבית אחרת. | כי שמרי היין שהיו בחבית אחת מקלקלים את היין האחר. | 4. עיר או ישוב שנהגו לשים מים בתוך היין- מותר להם לשים מים ביין רק בזמן יצור היין, כי אז היין תוסס והמים הופכים להיות חלק מהיין, ואין צורך לידע את הקונה שביין זה שמו מים. | כיוון שכך הוא מנהג המקום וידוע לקונה שבא לקנות את היין, שכל היינות במקום זה עירבו בהם מים. |
| 6. לא ימכור את היין שמעורב בו מים לסוחר היין גם אם הוא מודיע לו שביין זה מעורבים מים. | כי סוחר היין קונה את היין המעורב במים כדי לרמות בו את לקוחותיו ולמכור להם אותו במחיר של יין משובח. |
נספחים מאתר המפמר: משנה בבא מציעא פרק ד משנה יא
| נושא המשנה: | פעולות האסורות במסחר משום אונאה. |
| חלקי המשנה: | רישא: מן המילים "אין מערבין" עד המילים "נותן לו את שמריו".
מבנה: דין, חידוש, דין, דין, נימוק, דין, דין. נושאים: א. איסור לבעל השדה למכור תוצרת שמעורבבת. ב. דין מכירת יינות המעורבבים משני סוגים. סיפא: מן המילים: "מי שנתערב" עד המילים: "מים ביין יטילו". מבנה: מקרה, דין, דין, נימוק, מקרה, דין. נושא: דיני מכירת יין מעורב עם מים. |
| מבנה המשנה: | דין, חידוש, דין, נימוק, דין, מקרה, דין, נימוק. |
| באור מילים קשות
|
1.פירות – חיטים (לפי הרע"ב).
2. "אין מערבין פירות בפירות, אפילו חדשים בחדשים" – מוכר שסיכם עם קונה למכור לו חיטים משדה מסוים: א. לא ימכור לחבירו את החיטים של אותו שדה, כשעירב יחד איתם חיטים של שדה אחר. ב. לא ימכור לחבירו את החיטים החדשים של אותו שדה, כשמוכר לו יחד איתם חיטים חדשים משדה אחר. 3. יין קשה – יין חריף. 4. יין רך – יין שאינו חריף. 5. "באמת ביין התירו לערב קשה ברך מפני שהוא משביחו" – מוכר היינות שסיכם עם הקונה למכור יין שאינו חריף, יכול למכרו לו כשעירב בו יין חריף. ואם סיכם עמו למכור לו יין חריף, לא יכול למכרו לו, כשעירב בו יין שאינו חריף. כיוון שיין חריף המעורב ביין שאינו חריף משביח את היין שאינו חריף, אבל יין שאינו חריף המעורב ביין חריף מפחית בשבחו של היין החריף (רע"ב). 6. שמרי יין- בעבר בתקופה העתיקה, השתמשו בשמרים המצויים בקליפת הענב (ניתן לראות אותם בשכבה האבקתית על גבי הזג). כיום, לא די לנו להסתפק בשמרים אלה, ובתהליך ייצור היין מרבים להשתמש בשמרי יין חיצוניים. לשמרים יש חלק חשוב בהכנת היין שכן הם מתסיסים את הסוכר הנמצא במיץ הענבים והופכים אותו לכוהל. 7. "אין מערבין שמרי יין ביין" – מוכר היינות לא ישים שמרי יין של חבית יין אחת, בתוך יין שהיה בחבית אחרת. 8. "אבל נותן לו את שמריו" – אבל מוכר היין נותן לקונה היין את שמרי היין השייכים ליין שמוכר לו. 9. "מי שנתערב מים ביינו" – מוכר יינות שיש לו יין שהתערב במים. 10. "לא ימכרנו בחנות אלא אם כן הודיעו" – לא ימכור בחנותו יין זה לקונים רק אם הודיעם לפני שמוכרו להם שמעורב במים. 11. תגר – סוחר יין. 12. "ולא לתגר אף על פי שהודיעו" – לא ימכור את היין שמעורב בו מים לסוחר היין אפילו שמודיע לו שביין זה מעורבים מים. 13. "שאינו אלא לרמות בו" – שסוחר היין קונה את היין המעורב במים כדי לרמות בו את לקוחותיו ולמכור להם אותו במחיר של יין משובח (רע"ב). 14. "מקום שנהגו להטיל מים ביין" – עיר או ישוב שנהגו לשים מים בתוך היין. 15. "יטילו"- מותר להם לשים מים ביין רק בזמן בין הגתות (בזמן יצור היין), כי אז היין תוסס והמים הופכים להיות חלק מהיין (רע"ב). 16.גת – משטח דריכה, בתוכו הונחו ענבים שהובאו מן הכרמים. תחת הגת עברה מערכת ניקוז של צינורות ותעלות, שהובילה את מיץ הענבים אל מפלסים נמוכים יותר, עד בור איגום. |
| פירוש הרע"ב | מסביר שבמקרה שהמוכר סיכם עם הקונה למכור לו חיטים ישנים לא יערב לו יחד איתם חיטים חדשים, כיוון שהחיטים הישנים הם יבשים והם נותנים קמח יותר מהחיטים החדשים.
מסביר שבעיר או בישוב שנהגו לשים מים בתוך היין, מותר למוכרי היין למכור את היין שמעורב בו מים, ואין להם צורך להודיע ללקוחות, ואין כאן אונאה (רמאות), כיוון שכך הוא מנהג המקום, וידוע לקונה, שכל היינות במקומות הנ"ל עירבו בהם יין. |
| המשנה מחדשת | 1."אפילו חדשים בחדשים" – היה מקום לחשוב שאם החיטים שבשדה שסיכם המוכר עם הקונה למכור לו חדשים, יוכל למכור לו יחד איתם, חיטים חדשים הגדלים בשדה אחר. המשנה מחדשת שאסור למוכר החיטים למכור לקונה את החיטים החדשים (טריים) הגדלים בשדה שסיכמו עליה כשמערב איתם חיטים חדשים הגדלים בשדה אחר.
2. "ולא לתגר אף על פי שהודיעו" – היה מקום לחשוב שמוכר היין לאחר שהודיע לסוחר היין, שמעורב ביינו מים, שמותר למכור לו את יינו. המשנה מחדשת שמוכר היין לא ימכור את היין שמעורב בו מים לסוחר היין גם אם מודיע לו שביין זה מעורבים מים. |
משנה חדשה בב"מ פרק ד משנה יב
- כניסה למשנה – גנבת דעת במסחר
"מכירת חיסול", "עד 30% הנחה", 1+1, כל אלו ועוד הינם מבצעים. מה מטרתם? האם הם משרתים את הקונים או המוכרים? נמקו! [3]
בעולם המסחר המטרה להגיע לאיזון סביר שכולם ירוויחו ולא שאחד ינצל את השני. המשנה לפנייכם מנסה להציע לנו הסתכלות קצת שונה, כאשר היא מביאה מחלוקת בנוגע ל "לקראת מי אנו באים".
- עיינו ברפרוף על המשנה, למי מכוונות ההלכות בה? בבא מציעא פרק ד(יב)
הַתַּגָּר נוֹטֵל מֵחָמֵשׁ גְּרָנוֹת וְנוֹתֵן לְתוֹךְ מְגוּרָה אֶחָת.
מֵחָמֵשׁ גִּתּוֹת, וְנוֹתֵן לְתוֹךְ פִּטָּס אֶחָד. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא מִתְכַּוֵּן לְעָרֵב.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, לֹא יְחַלֵּק הַחֶנְוָנִי קְלָיוֹת
וֶאֱגוֹזִין לַתִּינוֹקוֹת, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַרְגִּילָן לָבוֹא אֶצְלוֹ.
וַחֲכָמִים מַתִּירִין.
וְלֹא יִפְחֹת אֶת הַשָּׁעַר.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, זָכוּר לְטוֹב.
לֹא יָבֹר אֶת הַגְּרִיסִין,
דִּבְרֵי אַבָּא שָׁאוּל.
וַחֲכָמִים מַתִּירִין.
וּמוֹדִים שֶׁלֹּא יָבֹר מֵעַל פִּי מְגוּרָה, שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא כְּגוֹנֵב אֶת הָעָיִן.
אֵין מְפַרְכְּסִין
לֹא אֶת הָאָדָם
וְלֹא אֶת הַבְּהֵמָה
וְלֹא אֶת הַכֵּלִים:
- מבנה המשנה הוא: דין, תנאי לדין, מחלוקת, מחלוקת, מחלוקת, דין. מצאו את החלקים במשנה!
- רישא: מן המילה "התגר" [=סוחר] עד המילים "זכור לטוב". מה הסייפא?
- כתבי את המילים במשנה בתואמים בטבלה בנוגע לרישא:
| דין, | |
| דין, | |
| תנאי לדין, | |
| מחלוקת הבנויה מדין ונימוק ודין | |
| מחלוקת הבנויה משני דינים. |
- בסייפא יש דין עם פירוט. כמה פירוטים יש?
- הבנת המקרים והדינים
הַתַּגָּר נוֹטֵל מֵחָמֵשׁ גְּרָנוֹת וְנוֹתֵן לְתוֹךְ מְגוּרָה אֶחָת.
מֵחָמֵשׁ גִּתּוֹת, וְנוֹתֵן לְתוֹךְ פִּטָּס אֶחָד.
וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא מִתְכַּוֵּן לְעָרֵב.
- יש שני מקרים עם דין דומה, והגבלה אחת. עינו בפרושי המילים[4] והסבירו אותם!
- נמקו את ההיתר ונמקו את ההגבלה! הכין יש הונאה ומדוע?
- נעבור לפירוש הברטנורא,. השאלות בסוגרים
התגר נוטל מחמש גרנות – שהכל יודעים בו שלא גדלו בשדותיו, (מי הם היודעים?, מה הם יודעים על הסוחר?)
ומבני אדם הרבה לוקח,
ובחזקת כן לוקחים ממנו: (בחזקת= בהנחה ש, על איזו הנחה מסתמכים הקונים?)
מגורה – אוצר שאוגרין בו תבואה. (מה פירוש המילה אוצר?)
גורן, הוא שדשין בו את התבואה. (מה עושים בגורן לאחר הקציר?)
ודרך [=ורגיל] התגר לקנות מבעלי בתים בשעת הגורן ולהכניס למגורה של [=אסם/מחסן תבואה]
פיטס – גיגית גדולה: (לשם נותנים ענבים. מניין שמדובר בענבים? עיינו בתחילת המשפט)
ובלבד שלא יתכוין לערבן – להוציא קול לקנות הרוב ממקום משובח ולערב בו ממקום אחר (מה מפרסם המוכר? ומה הוא עושה?)
ושכניו סבורים שכל הפירות מאותו מקום: (מה הקונים/שכנים חושבים?)[5]
חלק שני ברישא- לגבי מבצעים
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, לֹא יְחַלֵּק הַחֶנְוָנִי קְלָיוֹת
וֶאֱגוֹזִין לַתִּינוֹקוֹת, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַרְגִּילָן לָבוֹא אֶצְלוֹ.
וַחֲכָמִים מַתִּירִין.
- מה המוכר עושה לפי המשנה. מה המחלוקת בדין?
- סמנו את המילה המציינת פתיחה לנימוק! למי מהתנאים יש נימוק? מהו?
- בגמרא מופיע נימוק למי שמתירים, כי המוכר שעושה מבצעים יכול לומר לו אני מחלק אגוזים אתה תחלק שקדים. כתבי את המשנה כך שכאילו הנימוק יהיה בתוכה!
- שימו לב, שהמבצע" מיועד לילדים, ועל ידי כך באים המבוגרים (או הילדים עצמם שוב לקנות עוד), מדוע המבצעים מיועדים לילדים דווקא? האם בימינו יש תופעות כאלו? [6]
חלק שלישי ברישא – הורדת מחירים
וְלֹא יִפְחֹת אֶת הַשָּׁעַר.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, זָכוּר לְטוֹב.
- לפניכם פירוש המחלוקת:
תנא קמא וחכמים חלקו בשאלה, האם מותר לחנווני למכור בזול? תנא קמא אוסר, כיוון שעל ידי כך גורם ללקוחות לבוא אצלו וע"י כך פוגע בפרנסתם של חנוונים אחרים (רע"ב). חכמים מתירים לחנווני למכור בזול, כיוון שע"י כך גורם גם לאוצרי הפירות [=מחסנאים/משווקים] למכור בזול.
- צטטו את המילים במשנה שכוונתם "אסור"
- צטטו את המילים במשנה שכוונתם "מותר", מדוע לדעתכם השתמשו בביטוי זה?
- הביאו דוגמא מזמננו שבה המילה "שער" מקבילה למילה "מחיר"
- מי לדעתכם חולק על חכמים? מהיכן ניתן ללמוד זאת! (יש שתי תשובות אפשריות)
מחלוקת שלישית: (החלק הזה נקרא אמצעיתא: מן המילים: "לא יבור" עד המילים "כגונב את העין". )
לֹא יָבֹר אֶת הַגְּרִיסִין,
דִּבְרֵי אַבָּא שָׁאוּל.
וַחֲכָמִים מַתִּירִין.
וּמוֹדִים שֶׁלֹּא יָבֹר מֵעַל פִּי מְגוּרָה, שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא כְּגוֹנֵב אֶת הָעָיִן
- לפניכם הפירוש של מחלוקת זו:
חכמים ואבא שאול חלקו בשאלה האם מותר למכור פולים גרוסים (או כל קיטנית אחרת) לאחר הוצאת הפסולת מהם?
אבא שאול אוסר, משום שהפולים הגרוסים נקיים והמוכר מעלה את מחירם יותר ממחיר הפסולת שהוציא מהם (רע"ב).
חכמים מתירים, כיוון שהלקוח יכול לראות ולהבחין במחיר עלות הפסולת שהוצאה מהפולים הגרוסין ע"י השוואה לפולים גרוסים המעורבים עם הפסולת הקיימים בחנות, והוא יכול להעדיף לשלם מחיר גבוה על הפולים המבוררים בגלל הקושי בברירתם (רע"ב).
- מה פירוש המילים במשנה "לא יבור" (מלשון ברירה)
- מה פירוש המילה גריסים? (רע"ב:פולין גרוסות ברחים, אחת לשנים)
- מי מהתנאים אוסר ומי מתיר?
- בנימוק לא כתוב במשנה אלא בפירוש שהובא לפניכם. מה הנימוק לכל דעה?
- משימה: בדקו כמה עולים גרעינים שחורים מקולפים (או אגוזים/בוטנים וכד)? וכמה הלא קלופים? האם הפער במחירים מוצדק לדעתכם? נמקו! ובעד מי אתם מהתנאים?
- לגבי מה חכמים ואבא שאול מסכימים? לפנייך הפירוש:
חכמים מסכימים עם אבא שאול במקרה שאדם בורר את הפסולת מהגריסים ע"י ששם את הפסולת מתחת הגריסים, כך שבמחסן (או מקום שאוגרים בו), הגריסים העליונים נראים יפים, כשהלקוח רואה את הגריסים העליונים נקיים מהפסולת הוא חושב שכל הגריסים באותו מחסן מנוקות מהפסולת, וע"י כך מוטעה ע"י המוכר.
- כשכתוב שחכמים מודים- מה הכוונה? והאם הם אוסרים או מתירים?
- מה הנימוק של המשנה לדין זה? צטטי את הנימוק מהמשנה! והדגישי את האות שמציינת פתיחה לנימוק!
- הביאו דוגמא מזמננו לגניבת העין!
סיפא
אֵין מְפַרְכְּסִין
לֹא אֶת הָאָדָם
וְלֹא אֶת הַבְּהֵמָה
וְלֹא אֶת הַכֵּלִים:
- פירכוס, הכוונה ייפוי, לעשות משהו יפה ממה שהוא שווה, למכירה, כאן אין מחלוקת. מדוע?
- מיהו האדם לפי הברטנוא : עבד כנעני העומד לימכר
- כיצד ניתן לייפות את הדוג' שמביאה המשנה? (כלים יכולים להיות גם בגדים)![7]
- סיפור על פירכוס אדם להעשרה מהגמרא (ב"מ דף ס) : פירכוס דאדם מאי היא, כי הא דההוא עבדא סבא דאזל צבעיה לרישיה ולדיקניה, אתא לקמיה דרבא אמר ליה זיבנן, אמר ליה "יהיו עניים בני ביתך", אתא לקמיה דרב פפא בר שמואל, זבניה, יומא חד אמר ליה אשקיין מיא, אזל חווריה לרישיה ולדיקניה, אמר ליה חזי דאנא קשיש מאבוך, קרי אנפשיה (משלי יא) "צדיק מצרה נחלץ ויבא אחר תחתיו":
חלק רביעי – העמקה (מהחומר לבגרות)
רמב"ם פירוש המשנה מסכת כלים פרק יב משנה ז
אסור לגנוב דעת הבריות ואפילו דעת הגוי, וכל שכן אם יהיה תלוי בכך חילול השם, שאז יהיה העוון חמור יותר. ויושגו לאדם תכונות רעות ע"י כל המעשים הרעים הללו, אשר העיד יתעלה על עצמו שהוא מתעב אותן כשלעצמן, נעשו עם מי שנעשו, והוא אמרו יתעלה "כי תועבת ה' א-להיך כל עושה אלה כל עושה עול" (דברים כה, טז).
הסבר:
רמב"ם, פרוש המשנה, מסכת כלים פרק יב משנה ז
מסביר שאסור לגנוב דעתם של הבריות וגם דעתו של גוי, וכל שכן אם ע"י כך יהיה חילול ה'. מדבריו אולי ניתן להבין שגניבת דעת חמור יותר מחילול ה', כיוון שגניבת דעת משפיעים על נפשו של האדם ומכניסים בה תכונות רעות אשר הקב"ה העיד על עצמו שהוא מתעב (לא אוהב) אותם. יש הוכחה לכך מן הפסוק: "כי תועבת ה' אלוהיך כל עושה אלה כל עושה עול" (דברים כה, טז). פירושו: ה' לא אוהב את המרמים על הבריות וגונבים את דעתם, מפני שע"י כך גורמים לבני אדם עוול.
- הסבירי את הביטויים מהרמב"ם לפי ההסבר:
- וכל שכן אם יהיה תלוי בכך חילול השם
- ויושגו לאדם תכונות רעות ע"י כל המעשים הרעים הללו
- שהוא מתעב אותן כשלעצמן (מי זה "הוא")
- והוא אמרו יתעלה
- גניבת דעת, כוונת לרמות משהו, לגנוב לו את המחשבה. לדוג' להעתיק במבחן כדי שהמורה יחשוב שאני חכם. יש בכך איסור בפני עצמו, ולפעמים יש בכך גם חילול ה'. הביאו דוגמא!
- הסבירו לפי הסבר הרמב"ם מה כל כך רע בגניבת הדעת (יותר מחילול ה')
החזון איש:
הרב אברהם ישעיהו קרליץ, חזון איש, אמונה ובטחון פרק ד סעיף יג
אם שנאוי הוא השקר הקל, שאינו פוגע בחברו בשקרו, משנה תועבה היא המרמה, ש"חץ שחוט לשונם מרמה דבר" (ירמיהו ט, ז), שנותן כזביו [=שקריו] כדי להוליך את רעהו שולל. וקראו חז"ל לחולי הזאת "גניבת דעת".
הסבר:
הרב אברהם ישעיהו קרליץ, חזון איש, אמונה וביטחון פרק ד סעיף יג.
החזון איש משווה בין חומרת השקר הקל (שאינו גורם נזק לחבירו) למרמה, ע"י הבחנה בדרגת חומרתם בפני ה'. השקר הקל שנאוי בפני ה' (ה' שונא אותו), לעומת המרמה (אדם המשקר כדי להוליך שולל, להטעות את חבירו) שהיא מישנה תועבה (שהקב"ה כפול מתעב אותה).
הוא הסביר את חומרת המרמה ע"פ הפסוק "חץ שחוט לשונם מרמה דבר" (ירמיהו ט, ז). בפסוק יש השוואה בין הדיבור היוצא מן הפה לבין חץ הנורה אל עבר המטרה. בשני המקרים הפגיעה היא קשה, ובשני המקרים לא ניתן להחזיר את הגלגל לאחור. דיבור שיצא מן הפה כמוהו כחץ שנורה אל המטרה. בפסוק זה ירמיהו הנביא מתאר מצב שבו לא ניתן להאמין לאף אדם, כיוון שפיו וליבו אינם שווים. בפה הם מדברים שלום האחד עם השני, אולם בליבם הם מציבים מארבים וזוממים כיצד להפיל בפח האחד את השני. זו מציאות של צביעות. החזון איש מציין שחז"ל קראו למרמה "גניבת דעת". לפיו אדם שנוהג כך, זה הוא חולי גדול בנפשו.
- מדוע חמורה המרמה יותר מהשקר?
- איזו הוכחה יש לכך שמרמה חמורה יותר?
- הסבירי את הביטויים מהחזון איש:
- אם שנאוי הוא השקר הקל
- משנה תועבה היא המרמה
- שנותן כזביו [=שקריו] כדי להוליך את רעהו שולל (מדובר כאן על נימוק!)
נספחים: משנה בבא מציעא פרק ד משנה יב
| נושא המשנה: | גנבת דעת במסחר. |
| חלקי המשנה | רישא: מן המילה "התגר" עד המילים "זכור לטוב".
מבנה: דין, דין, תנאי לדין, מחלוקת הבנויה מדין ונימוק ודין, מחלוקת הבנויה משני דינים. נושא: א. תגר מערב פירותיו ב. מחלוקת האם מותר להוזיל סחורה כדי למשוך קונים. אמצעיתא: מן המילים: "לא יבור" עד המילים "כגונב את העין". מבנה: מחלוקת הבנויה משני דינים. נושא: האם יש גניבת דעת בברירת גריסין. סיפא: מן המילים: "אין מפרכסין" עד המילה "הכלים". מבנה: דין נושא: איסור ליפות מראה של המוצרים המיועדים למכירה משום גניבת דעת. |
| מבנה המשנה: | דין, תנאי לדין, מחלוקת, מחלוקת, מחלוקת, דין. |
| באור מילים קשות | 1. תגר – סוחר הקונה הרבה תבואה או יין מבעלי השדות או בעלי הגתות ומוכר אותם לאנשים.
2. מגורה, אסם – מחסן ששמים בו תבואה (רע"ב). 3. גורן – מקום שמאחסנים בו את התבואה לאחר הדישה (רע"ב). 4. פיתס – גיגית גדולה (רע"ב). 5. יבור – יברור. 6. גריסין – פולים שבורים לשתיים ע"י שבירתם באמצעות ריחיים (רע"ב). 7. מפרכסין – מתקנים ומייפים (רע"ב). 8. "לא את האדם" – עבד כנעני העומד להמכר (רע"ב). 9. שער – מחיר. 10. "התגר נוטל מחמש גרנות ונותן לתוך מגורה אחת" – מותר לסוחר תבואה הקונה תבואה מחמש גרנות לשים את כל התבואה שקנה במחסן אחד. 11. "מחמש גתות ונותן לתוך פיטס אחד" – מותר לסוחר יינות הקונה יינות מחמש גתות להניח את כל היין שקנה בתוך גיגית אחת גדולה. 12. "ובלבד שלא יהא מתכון לערב" – בתנאי שאין כוונתו של התגר לערב סחורה גרועה בתוך סחורה משובחת ולהודיע שסחורה זו נקנתה מגורן אחת או מגת אחת, ולגרום לקונים לחשוב שסחורתו ממקום אחד (רע"ב). 13. "זכור לטוב" – מותר לחנווני למכור בזול כיוון שע"י כך הוא גורם לאוצרי הפירות (אנשים שהיו שומרים פירות, כדי שייווצר מחסור בשוק, ואז ימכרו את פירותיהם ביוקר) למכרם בזול (רע"ב). 14. "לא יבור את הגריסין"- המוכר פולים גרוסים לא יברור את הפסולת מהם לפני שמוכרם (רע"ב). 15. "ומודים שלא יבור מעל פי המגורה" – חכמים מסכימים עם אבא שאול במקרה שאדם בורר את הפסולת מהגריסים ע"י ששם את הפסולת מתחת הגריסים, כך שבמחסן הגריסים העליונות נראות יפות (רע"ב). 16. "שאינו אלא כגונב את העין" – שהלקוח רואה את הגריסים העליונות מנוקות מן הפסולת הוא חושב שכל הגריסים באותו מחסן מנוקות מן הפסולת, וע"י כך המוכר מטעה אותו. |
| מחלוקת | במשנה יש שלוש מחלוקות:
מחלוקת ראשונה: "רבי יהודה אומר: לא יחלק החנווני קליות ואגוזין לתינוקות, מפני שהוא מרגילן לבא אצלו. וחכמים: מתירין". רבי יהודה וחכמים חלקו בשאלה האם מותר לחנווני לחלק פיצוחים ואגוזים לילדים שבאים לקנות אצלו? רבי יהודה אוסר, משום שע"י כך גורם להם לקנות אצלו, ופוגע בפרנסתם של חנוונים אחרים. וחכמים מתירים כיוון שיכול לומר לחבירו החנווני אתה גם יכול לחלק דברים אחרים יותר טובים ממה שאני מחלק. הלכה כחכמים.
מחלוקת שנייה "ולא יפחות את השער וחכמים אומרים: זכור לטוב". תנא קמא וחכמים חלקו בשאלה, האם מותר לחנווני למכור בזול? תנא קמא אוסר, כיוון שעל ידי כך גורם ללקוחות לבוא אצלו וע"י כך פוגע בפרנסתם של חנוונים אחרים (רע"ב). חכמים מתירים לחנווני למכור בזול, כיוון שע"י כך גורם גם לאוצרי הפירות למכור בזול. אוצרי הפירות [אוצרים- מלשון אוצר. אנשים שמניחים חפץ באוצר וכך שומרים אותו] הם אנשים שאוגרים פירות, כדי שאם ייווצר מחסור בשוק, הם ימכרו את פירותיהם ביוקר) למכרם בזול (רע"ב). הלכה כחכמים.
מחלוקת שלישית "לא יבור את הגריסין: דברי אבא שאול וחכמים מתירין" חכמים ואבא שאול חלקו בשאלה האם מותר למכור פולים גרוסים לאחר הוצאת הפסולת מהם? אבא שאול אוסר, משום שהפולים הגרוסים נקיים והמוכר מעלה את מחירם יותר ממחיר הפסולת שהוציא מהם (רע"ב). חכמים מתירים, כיוון שהלקוח יכול לראות ולהבחין במחיר עלות הפסולת שהוצאה מהפולים הגרוסין ע"י השוואה לפולים גרוסים המעורבים עם הפסולת הקיימים בחנות, והוא יכול להעדיף לשלם מחיר גבוה על הפולים המבוררים בגלל הקושי בברירתם (רע"ב). הלכה כחכמים. |
| הסכמה במשנה | "ומודים שלא יבור מעל פי המגורה שאינו אלא כגונב את העין".
חכמים מסכימים עם אבא שאול במקרה שאדם בורר את הפסולת מהגריסים ע"י ששם את הפסולת מתחת הגריסים, כך שבמחסן, הגריסים העליונות נראות יפות, כשהלקוח רואה את הגריסים העליונות מנוקות מהפסולת הוא חושב שכל הגריסים באותו מחסן מנוקות מהפסולת, וע"י כך מוטעה ע"י המוכר. |
| פרוש הרע"ב | 1. מותר לסוחר תבואה הקונה תבואה מחמש גרנות להשים את כל התבואה שקנה במחסן אחד.
2. מותר לסוחר יינות הקונה יינות מחמש גתות להניח את כל היין שקנה בתוך גיגית אחת גדולה. כיוון שכולם יודעים שקונה סחורה מהרבה בני אדם, ועל דעת כך קונים ממנו. המקרים שנאמרו לפני כן לגבי התגר מותרים, בתנאי שאין כוונתו לערב סחורה גרועה בתוך סחורה משובחת, ולהודיע שסחורה זו נקנתה מגורן אחת או מגת אחת, וע"י כך לגרום לקונים לחשוב שסחורתו נקנתה ממקום אחד. |
[1] בהמשך נראה שלפי הברטנורא הפירות הם חיטים.
[2] שמרים ליין- מתוך ויקיספר : כוהל והבעיות סביבו
ייצור האלכוהול נוצר בתהליך התסיסה על ידי שמרים, תוך ניצול המרכיבים הסוכרים שבתירוש. ריכוזים גבוהים של אלכוהול פוגעים בשמרים, ולכן, מקובל להשתמש בזנים עמידים.
זנים עמידים אלו הם זני שמרים המסוגלים להתקיים בריכוזי אתנול גבוהים. בכדי לקבל אוכלוסית הומוגנית של שמרים עמידים בלבד, מוקבל לטפל בענבים טיפול מוקדם בגפרית חמצנית (SO2). הטיפול הורג את השמרים הטבעיים שעל הענב וכך מתקבל אוכ' הומוגנית של שמרים עמידים
[3] צריך לזכור שגם אם באים לקראת המוכרים, הדבר טוב כי אז המוכר יקנה יותר , חקלאים רבים ירוויחו, הם ישלמו ליותר פועלים וכו'
[4] תגר – סוחר הקונה הרבה תבואה או יין מבעלי השדות או בעלי הגתות ומוכר אותם לאנשים. מגורה, אסם – מחסן ששמים בו תבואה (רע"ב).גורן – מקום שמאחסנים בו את התבואה לאחר הדישה (רע"ב).פיתס – גיגית גדולה (רע"ב).
[5] מכיוון שפירוש זה קשה קצת להבנה, להלן תרגום: המקרים שנאמרו לפני כן לגבי התגר מותרים, בתנאי שאין כוונתו לערב סחורה גרועה בתוך סחורה משובחת, ולהודיע שסחורה זו נקנתה מגורן אחת או מגת אחת, וע"י כך לגרום לקונים לחשוב שסחורתו נקנתה ממקום אחד.
[6] https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000928850
[7] הגמרא מסבירה שאיסור זה הוא רק לגבי חפצים ישנים!
