מבנה הפרשות הנקראות חלקים מהחומש, ונקטעות בתוכן לשבע עליות, גורם לנו לאבד את האוריינטציה והרצף ולאבד בכך חלק מכוונת התורה. לכן אבקש לפתוח במבט על אותו רצף.
פרשת משפטים מתחילה ב- ו' החיבור, "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" אולם לאן בדיוק עלינו לחבר אותה? המדרש נדרש לעניין ואמר: "ואלה המשפטים. מה כתיב למעלה מן הפרשה? (שם יח) ושפטו את העם בכל עת. ואמר כאן, ואלה המשפטים והדברות באמצע." (שמות רבה) אסביר כוונתו.

פרשת יתרו מתחילה במפגש בין משה לחותנו. מפגש זה נותן בידינו הצצה נדירה לחיי היומיום של משה הנתון כל כולו ויומו לעשיית משפט לעמו. יתרו הרואה זאת, מציע לו לארגן אדמיניסטרציה משפטית רחבה על ידי מינוי שופטים ובכך לסייע במשפט העם ולבנות את התשתית למערכת המשפט בישראל בהיעדרו של משה.

אולם גם במסגרת זו נועד למשה תפקיד מכריע וכך אומר יתרו: "עַתָּה שְׁמַע בְּקֹלִי, אִיעָצְךָ, וִיהִי אֱלֹהִים, עִמָּךְ; הֱיֵה אַתָּה לָעָם, מוּל הָאֱלֹהִים, וְהֵבֵאתָ אַתָּה אֶת-הַדְּבָרִים, אֶל-הָאֱלֹהִים. וְהִזְהַרְתָּה אֶתְהֶם, אֶת-הַחֻקִּים וְאֶת-הַתּוֹרֹת; וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם, אֶת-הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָהּ, וְאֶת-הַמַּעֲשֶׂה, אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן." (יח, יט-כ)

משה כזכור קיבל את עצת חותנו וממנה שופטים לעם. כאן הייתה צריכה להתחיל פרשת משפטים "וְאֵלֶּה, הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר תָּשִׂים, לִפְנֵיהֶם." (כא,א) – אלה המשפטים שיש לתת לפני אותם שופטים.

אולם התורה הפרידה בין הדבקים והעמידה בתווך את סיפור מתן תורה. מה מקומו דווקא כאן? הפסוקים מגלים את כוונתם באופן ברור, לפני מתן תורה אומר ה': "וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה, הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן, בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ, וְגַם-בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם…"(יט, ט) ואכן המטרה הושגה "וַיֹּאמְרוּ, אֶל-מֹשֶׁה, דַּבֵּר-אַתָּה עִמָּנוּ, וְנִשְׁמָעָה; וְאַל-יְדַבֵּר עִמָּנוּ אֱלֹהִים, פֶּן-נָמוּת. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-הָעָם, אַל-תִּירָאוּ, כִּי לְבַעֲבוּר נַסּוֹת אֶתְכֶם, בָּא הָאֱלֹהִים; וּבַעֲבוּר, תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל-פְּנֵיכֶם–לְבִלְתִּי תֶחֱטָאוּ.." (כ, טו-טז) עיקר מתן תורה נועד לתת תוקף לאותם חוקים אותם ימסור משה בפרשת משפטים ובמשך כל הארבעים שנה במדבר. בכך מלמדת התורה את ההבדל המהותי שיש בין מערכת המשפט בישראל לבין כל מערכת משפט אחרת. בעוד כל מערכות המשפט בעולם מקורם אנושי, המשפט בישראל מקורו אלוקי ונובע מאותה תורה אותה קבל משה מפי הגבורה.

לאחר שבררנו את הרצף, עלינו לתת דעתנו לתוכן הדברים עצמם. "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" עיקר תורתנו הוא בעשיית משפט. לא אמונות ודעות, לא סוד ורוחניות, לא הבטחות גאולה לגופות ולנפשות – משפט!

[אחד התסכולים הגדולים של בנינו הוא בלימוד הגמרא. הם נרתעים מכל אותה דקדקנות משפטית, נפשם כמהה לשיעורי אמונה יפים, לסיפורים, למרחבים ובמקום זה הגמרא נותנת להם "הלכות שחורות כעורב". אולם זה תמציתה של תורת משה – משפטים! אולי זה לא מתאים לכל אחד, אך הרוצה להבין את טבע תורתנו, לא יכול מבלי להיכנס בשער החוק.]

העולם הפגני עמו התמודדה התורה, היה עולם פרא של התמכרות ליצרים, דמיונות ואלימות. התורה בקשה ליצור סדר בתוך הכאוס ששלט באותם עולמות, להכניס לעולם חוק וסדר וליצוק משמעות. היא הקדישה לכך תרי"ג מצוות והלכות, המתפרטות לים גדול ורחב של הלכה.

כך שלמה המלך מבקש: "וְנָתַתָּ לְעַבְדְּךָ לֵב שֹׁמֵעַ, לִשְׁפֹּט אֶת-עַמְּךָ, לְהָבִין, בֵּין-טוֹב לְרָע" (מל"א, ג, ט) ואכן דווקא במשפט (הנשים זונות) זכה לבסס מלכותו על עמו: "וַיִּשְׁמְעוּ כָל-יִשְׂרָאֵל, אֶת-הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר שָׁפַט הַמֶּלֶךְ, וַיִּרְאוּ, מִפְּנֵי הַמֶּלֶךְ: כִּי רָאוּ, כִּי-חָכְמַת אֱלֹהִים בְּקִרְבּוֹ לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט." (מל"א, ג, כח)
וגישה זו אף מצאה דרכה לספר משלי: "מֶלֶךְ בְּמִשְׁפָּט יַעֲמִיד אָרֶץ וְאִישׁ תְּרוּמוֹת יֶהֶרְסֶנָּה." (משלי כט ד).

כך ביארו חכמים את הפסוק: "מלכה של תורה, במשפט שהוא עושה, מעמיד את הארץ. ואיש תרומות יהרסנה, אם משים אדם עצמו כתרומה הזו שמושלכת בזויות הבית ואומר: מה לי בטורח הצבור, מה לי בדיניהם, מה לי לשמוע קולם, שלום עליך נפשי, הרי זה מחריב את העולם. הוי, ואיש תרומות יהרסנה." (תנחומא פרשת משפטים)

התביעה של חכמים מאדם בעל יכולת, היא לקחת אחריות ולעסוק במשפט, בארגון ציבורי, בניהול מוסדות חברתיים, גם אם ברור שבחירה שכזו תובעת ממנו לעתים "ללכלך את הידיים". וכך מובא בהמשך המדרש:
"מעשה ברבי אסי, כשהיה מסתלק מן העולם, נכנס בן אחותו אצלו, מצאו בוכה. אמר לו: רבי, מפני מה אתה בוכה? יש תורה שלא למדת ולימדת, הרי תלמידיך יושבים לפניך. יש גמילות חסדים שלא עשית, ועל כל מידות שהיו בך, היית מתרחק מן הדינין, ולא נתת רשות על עצמך להתמנות על צרכי צבור. אמר לו: בני, עליה אני בוכה, שמא אתן דין וחשבון על שהייתי יכול לעשות דיניהם של ישראל. הוי, ואיש תרומות יהרסנה:"

דברים נוקבים אלו באים לחזק את העוסקים בצרכי ציבור באמונה, ולתבוע מהאדם לצאת מאזור הנוחות שלו ולעסוק בצרכי הרבים: "כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט…" (בראשית יח, יט)

שבת שלום

הרב איתמר חייקין