קרח

על חיבור התורה והחיים בפרשת קרח
תורת חיים

פרשת קרח פרשה קשה, יש להודות. מחלוקת חוצה את המחנה, הטחות מילים קשות ופוגעות, אש יורדת מהשמיים ושורפת את הנשיאים, האדמה נפתחת ובולעת את משפחות קרח, דתן ואבירם, מגפה משתוללת במחנה… מפחיד. אולם בסוף כל אותם אירועים ישנו אירוע רך, נטול אלימות וללא נפגעים, סיפור המטות שבאו להוכיח את בחירת אהרון באופן אחר, לא במוות, אלא דווקא בחיים.

"וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיִּתְּנוּ אֵלָיו כָּל-נְשִׂיאֵיהֶם מַטֶּה לְנָשִׂיא אֶחָד מַטֶּה לְנָשִׂיא אֶחָד לְבֵית אֲבֹתָם–שְׁנֵים עָשָׂר, מַטּוֹת; וּמַטֵּה אַהֲרֹן, בְּתוֹךְ מַטּוֹתָם. וַיַּנַּח מֹשֶׁה אֶת-הַמַּטֹּת, לִפְנֵי ה', בְּאֹהֶל, הָעֵדֻת. וַיְהִי מִמָּחֳרָת, וַיָּבֹא מֹשֶׁה אֶל-אֹהֶל הָעֵדוּת, וְהִנֵּה פָּרַח מַטֵּה-אַהֲרֹן, לְבֵית לֵוִי; וַיֹּצֵא פֶרַח וַיָּצֵץ צִיץ, וַיִּגְמֹל שְׁקֵדִים. " (במדבר יז, כא-כג)

מה משמעותו של אירוע זה?

הפרשנים ניסו לפענח את סמל השקד. רש"י התמקד במהירות פריחתו: "ולמה שקדים? הוא הפרי הממהר להפריח מכל הפרות, אף המעורר על הכהונה פורענותו ממהרת לבוא"

אברבנאל הסביר את שקד מלשון שוקד, מתמיד: "ובמה שאמר "ויגמול שקדים" הורה שזרעו נבחר להתמדת הכהונה עד עולם, מלשון "כי שוקד אני על דברי לעשותו".

רבנו בחיי התייחס לטעם, למרירות שיש בשקד: "והפרי הזה הוא מר מתחילתו. וכן לשון זה של שקדים נזכר על מידת הדין לעולם."

ובעל "מקרא כפשוטו" הצביע על הקשר בין אותיות 'שקד' ל'קדש': "השוקד והשומר שניהם אחד בלשון המקרא. ולפי ששבט לוי שומרים משמרת הקודש, לכן גמל מטה לוי שקדים, והוא לשון נופל על לשון."

אולם לדעתי העיקר לא היה השקד, אלא עצם הפריחה והצמיחה של מטה אהרון.

בכיוון זה צעד המלבי"ם שכתב: "שזה סימן שמטהו שמציין את הנשיא עם שבטו יתעורר בו רוח א-לוהים ויוציא פרי קודש הילולים, וכמו שהתעורר במטה פעולה נפשית שהיא הפריחה שבאה ע"י התעוררות נפש הצומחת."

אולם מקל השקד לא ללמד על הכהונה בלבד יצא, אלא ללמד על הכלל כולו יצא. היה מקום לחשוב, בעקבות כל אותם אירועי מחלוקת קורח, שקדושה עיקרה מורא ופחד, שלילת החיים,  את הרושם המוטעה הזה בא אות מקל השקד לתקן. בכך מתכתב מקל השקד הניעור לחיים, עם עץ חיים אחר, עץ החיים שבגן עדן. אמנם הדרך אל עץ החיים ההוא אבדה,  אך שבה ונתגלתה בעץ חיים אחר –  "עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר" (משלי ג, יח) וכן דרשו חכמים: "דברי חכמים כדרבונות וכמסמרות נטועים … מה נטיעה זו פרה ורבה אף דברי תורה פרין ורבין" (חגיגה ג ע"ב)

מציאות זו של מעגל חיים שלם, פריחה, הנצה וגמילת פרי, מבטאת ראייה שלמה ואחדותית בה לכל חלק ורכיב תפקיד במציאות המתוקנת. החיים מפכים במקום בו כל החלקים פועלים באופן אורגני והרמוני. תורתנו היא תורת חיים ובאה להחיות את העולם ופועלת רק כאשר כל החלקים פועלים יחד "מִשְׁפְּטֵי ה' אֱמֶת צָדְקוּ יַחְדָּו"  (תהלים יט, י). בכל מקום בו היא מביאה חיים ופריחה וברכה לעולם יהא לך סימן שזו תורת חיים, תורת אמת. ובכל מקום שהיא מביאה מחלוקת, פירוד ושנאת החיים סימן הוא, שאין זו תורת אמת ונעשית לאוחזים בתורה שכזו לסם מוות.

תורתו של הרב קוק כולה עומדת בסימן אותה תורת חיים ואסתפק במובאה אחת:  

"אדם הישר צריך להאמין בחייו. כלומר שיאמין בחיי עצמו והרגשותיו ההולכות בדרך ישרה מיסוד נפשו, שהם טובים וישרים ושהם מוליכים בדרך ישרה. התורה צריכה שתהיה נר לרגלו, שעל ידה יראה את המקום ששם הטעות עלולה, שלפעמים תתע הנפש בתהו לא דרך. אבל המעמד התמידי צריך להיות הבטחון הנפשי. האיש הישראלי מחויב להאמין, שנשמה אלהית שרויה בקרבו, שעצמותו כולה היא אות אחת מן התורה…וקל וחומר העם צריך בכללו להאמין באמונה בהירה ונלהבת מאד בחייו בנטיותיו וללכת בהם בבטחה, אז ידע איך משתמשים לאורה של תורת חיים."

ביום שלישי האחרון נפרדתי מתלמידי ולמעשה גם מהניהול ברשת אמי"ת (גם אם כמובן נותרו אי אלו עניינים לסיים) את הפרשות כתבתי כמנהל ולכן עם הפרידה מהתפקיד אפרד גם מכתיבת "הנקודה חינוכית בפרשה". אבקש להודות לאשרת סגיאל שטרחה על הוצאת הדברים בצורה מאירה ובהירה. תודה לכם קוראי האלמונים על שהטרחתם עצמכם לקרוא הגיגי ורעיוני. מקווה שהעשירו במעט את שלחן השבת או שפתחו זווית הסתכלות מעט אחרת. אני מקווה שה"נקודה" הייתה בבחינת תורת חיים ואני תפילה שאזכה ונזכה ללכת לאורה.

אסיים בתודה ותפילה:

"בָּרוּךְ אֱלֹהֵינוּ שֶׁבְּרָאָנוּ לִכְבוֹדוֹ … וְנָתַן לָנוּ תּוֹרַת אֱמֶת, וְחַיֵּי עוֹלָם נָטַע בְּתוֹכֵנוּ"

היו ברוכים.

שלכם

איתמר

שבת שלום