גיא וקנין

[mk_page_section attachment=”fixed” bg_position=”center center” bg_repeat=”no-repeat” bg_stretch=”true” enable_3d=”true” sidebar=”sidebar-1″]

גיא וקנין ז”ל
1982-2001

________________________

בן 19 בנופלו

גיא וקנין ז”ל
1922 -2001

________________________

בן 19 בנופלו


גיא, בן אסתר ומאיר, נולד בישראל בי”ח בתשרי תשמ”ג (5.10.1982) גדל בירושלים, בשכונה החרדית “בית ישראל”.
בהגיעו לבית ספר תיכון, עבר ללמוד מכונאות בפנימייה הדתית כפר הנוער אמית פתח תקוה.
גיא היה טיפוס שקט, מנומס, עזר תמיד לחברים סביבו ונענה ברצון לכל בקשה.
היה צריך להתגייס לצה”ל בתחילת שנת 2002.
במוצאי שבת, י”ז בכסלו תשס”ב (12.1.2001) ,סמוך לשעה 30:23 ,פוצץ מחבל-מתאבד פלסטינאי מטען נפץ כבד במרכז ירושלים.
היה זה פיצוץ ראשון בסדרה מאורגנת של שלושה מטענים בערב אחד – שניים בצורת חגורות נפץ שנשאו המחבלים ואחד בצורת מכונית ממולכדת.
בסוף ליל דמים זה, נמצאו כמאתיים נפגעים. 11 בני אדם נרצחו, רובם צעירים, וכמאתיים נפצעו.
גיא וחברתו היו במדרחוב בעת הפיצוץ הראשון, ואז רצו לכיוון כיכר ציון, שם אירע הפיצוץ השני. גיא נפגע אנושות.
הוא הוחש לבית החולים אך נפטר מפצעיו זמן קצר לאחר מכן.
גיא הותיר הורים, שני אחים ושתי אחיות. הובא למנוחות בבית העלמין בגבעת שאול, ירושלים.

 

ת.נ.צ.ב.ה

                                      אַךְ נִזְכֹּר אֶת כֻּלָּם: אֶת יְפֵי הַבְּלוֹרִית וְהַתֹּאַר ( חיים גורי)

גיא, בן אסתר ומאיר, נולד בישראל בי”ח בתשרי תשמ”ג (5.10.1982) גדל בירושלים, בשכונה החרדית “בית ישראל”.
בהגיעו לבית ספר תיכון, עבר ללמוד מכונאות בפנימייה הדתית כפר הנוער אמית פתח תקוה.
גיא היה טיפוס שקט, מנומס, עזר תמיד לחברים סביבו ונענה ברצון לכל בקשה.
היה צריך להתגייס לצה”ל בתחילת שנת 2002.
במוצאי שבת, י”ז בכסלו תשס”ב (12.1.2001) ,סמוך לשעה 30:23 ,פוצץ מחבל-מתאבד פלסטינאי מטען נפץ כבד במרכז ירושלים.
היה זה פיצוץ ראשון בסדרה מאורגנת של שלושה מטענים בערב אחד – שניים בצורת חגורות נפץ שנשאו המחבלים ואחד בצורת מכונית ממולכדת.
בסוף ליל דמים זה, נמצאו כמאתיים נפגעים. 11 בני אדם נרצחו, רובם צעירים, וכמאתיים נפצעו.
גיא וחברתו היו במדרחוב בעת הפיצוץ הראשון, ואז רצו לכיוון כיכר ציון, שם אירע הפיצוץ השני. גיא נפגע אנושות.
הוא הוחש לבית החולים אך נפטר מפצעיו זמן קצר לאחר מכן.
גיא הותיר הורים, שני אחים ושתי אחיות. הובא למנוחות בבית העלמין בגבעת שאול, ירושלים.

ת.נ.צ.ב.ה

אַךְ נִזְכֹּר אֶת כֻּלָּם: אֶת יְפֵי הַבְּלוֹרִית וְהַתֹּאַר ( חיים גורי)

[/mk_page_section]



שלמה פרנקל

[mk_page_section attachment=”fixed” bg_position=”center center” bg_repeat=”no-repeat” bg_stretch=”true” enable_3d=”true” sidebar=”sidebar-1″]

שלמה פרנקל ז”ל
1932-1955

________________________

בן 23 בנופלו

שלמה פרנקל ז”ל
1932 -1955

________________________

בן 23 בנופלו


שלמה בן צבי ופנינה. נולד ביום ז’ באדר א’ תרצ”ב ( 15/2/1932) בהונגריה.
עלה לארץ בשנת 1946 אחרי עלייתו למד במוסד-עליה לימים כפר הנוער אמית פתח תקוה והשתלם בעיקר בענף של שתילת-פרחים ועצי-נוי.
לאחר-מכן המשיך את לימודיו בבית-הספר החקלאי “מקווה-ישראל” והשתייך ל”בני-עקיבא”.
הוא עמד להשתלם בפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית בירושלים.
שלמה גויס לצה”ל במאי 1950 לאחר שהשתחרר משירותו בצבא, עבד כמדריך וכמרכז במוסד החינוכי של “הנוער העובד” הדתי בכפר-פינס.
ביום י”ח באלול תשט”ו (5.9.1955) נפל בקרב בסביבות ניר-יצחק והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית-שאול.

ת.נ.צ.ב.ה

                                      אַךְ נִזְכֹּר אֶת כֻּלָּם: אֶת יְפֵי הַבְּלוֹרִית וְהַתֹּאַר ( חיים גורי)


שלמה בן צבי ופנינה. נולד ביום ז’ באדר א’ תרצ”ב ( 15/2/1932) בהונגריה.
עלה לארץ בשנת 1946 אחרי עלייתו למד במוסד-עליה לימים כפר הנוער אמית פתח תקוה והשתלם בעיקר בענף של שתילת-פרחים ועצי-נוי.
לאחר-מכן המשיך את לימודיו בבית-הספר החקלאי “מקווה-ישראל” והשתייך ל”בני-עקיבא”.
הוא עמד להשתלם בפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית בירושלים.
שלמה גויס לצה”ל במאי 1950 לאחר שהשתחרר משירותו בצבא, עבד כמדריך וכמרכז במוסד החינוכי של “הנוער העובד” הדתי בכפר-פינס.
ביום י”ח באלול תשט”ו (5.9.1955) נפל בקרב בסביבות ניר-יצחק והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית-שאול.

ת.נ.צ.ב.ה

אַךְ נִזְכֹּר אֶת כֻּלָּם: אֶת יְפֵי הַבְּלוֹרִית וְהַתֹּאַר ( חיים גורי)

[/mk_page_section]



משה שטיינר

[mk_page_section attachment=”fixed” bg_position=”center center” bg_repeat=”no-repeat” bg_stretch=”true” enable_3d=”true” sidebar=”sidebar-1″]

משה שטיינר ז”ל
1940-1969

________________________

בן 28 בנופלו

משה שטיינר ז”ל
1940 -1969

________________________

בן 28 בנופלו


משה בן אברהם עזריאל ורבקה. נולד ביום כ”ח בתשרי תש”א )1940.10.30 )בצ’כוסלובקיה.
הוריו היו למודי סבל ותלאות בגלות וחיו חיי מצוקה בארץ קומוניסטית.
משה התחיל שם את לימודיו היסודיים ובשנת 1949 עלה לארץ במסגרת “עליית הנוער” עם אחיו הגדול ממנו.
בשנותיו הראשונות בארץ התחנך משה במוסד לנוער העולה “סנהדריה” בירושלים וכבר אז התבלט בעצמאותו, באומץ לבו ובבגרותו הנפשית.
הוא היה נער חברותי וסובלני שידע לשמור על כבוד הזולת ומחנכיו סיפרו עליו שהצטיין והתפרסם בעזרתו לחבר ולזר.
התגורר תקופה בקיבוץ שעלבים בעמק איילון.
אומץ לבו של משה נתגלה לכל בשנת 1956 בתקופת “מערכת סיני”, שהייתה תקופה של מתח בטחוני עצום בארץ.
משה שהיה אז בן 16 ,התנדב לצאת בלילות לשדות תוך סיכון רב, כדי לפתוח ולסגור את ברזי ההשקייה.
את שנות חינוכו סיים בכפרנו במוסד “עלייה” לימים כפר הנוער אמי”ת פתח תקוה. אז למד בבית הספר לגננות ושתלנות והתמחה בפיתוח גינות נוי ובכך ראה את מקצועו בחיים.
הוא היה חבר בתנועת הנוער “בני עקיבא ופעיל בגרעין התנועה “בני יצחק”.
משה גויס לצה”ל בסוף אוגוסט 1960 והצטרף עם הגרעין לנח”ל. בגרעין הכיר את מי שעתידה להיות אשתו.
לאחר שחרורו מהשירות הסדיר בשנת 1963 באו בברית הנישואין למרות געגועיו הרבים להוריו שעלו רק ב- 1964הצליח להקים בית לתפארת.
הוא נמנה עם מניין הצעירים שהקימו את בית הכנסת לצעירים ולנוער ברמת יוסף ועמד במרכז הפעילות שם.
במלחמת ששת הימים השתתף בקרבות רמת הגולן. באוגוסט 1969 נקרא לשירות מילואים פעיל עם יחידת הצנחנים בה שירת.
ביום כ”א באלול תשכ”ט (3.6.1969) נפל בבקעת הירדן בהיתקלות באזור גשר דמייה.
הניח אחריו אישה ושני ילדים.
הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בקריית שאול.

ת.נ.צ.ב.ה

                                      אַךְ נִזְכֹּר אֶת כֻּלָּם: אֶת יְפֵי הַבְּלוֹרִית וְהַתֹּאַר ( חיים גורי)


משה בן אברהם עזריאל ורבקה. נולד ביום כ”ח בתשרי תש”א )1940.10.30 )בצ’כוסלובקיה.
הוריו היו למודי סבל ותלאות בגלות וחיו חיי מצוקה בארץ קומוניסטית.
משה התחיל שם את לימודיו היסודיים ובשנת 1949 עלה לארץ במסגרת “עליית הנוער” עם אחיו הגדול ממנו.
בשנותיו הראשונות בארץ התחנך משה במוסד לנוער העולה “סנהדריה” בירושלים וכבר אז התבלט בעצמאותו, באומץ לבו ובבגרותו הנפשית.
הוא היה נער חברותי וסובלני שידע לשמור על כבוד הזולת ומחנכיו סיפרו עליו שהצטיין והתפרסם בעזרתו לחבר ולזר.
התגורר תקופה בקיבוץ שעלבים בעמק איילון.
אומץ לבו של משה נתגלה לכל בשנת 1956 בתקופת “מערכת סיני”, שהייתה תקופה של מתח בטחוני עצום בארץ.
משה שהיה אז בן 16 ,התנדב לצאת בלילות לשדות תוך סיכון רב, כדי לפתוח ולסגור את ברזי ההשקייה.
את שנות חינוכו סיים בכפרנו במוסד “עלייה” לימים כפר הנוער אמי”ת פתח תקוה. אז למד בבית הספר לגננות ושתלנות והתמחה בפיתוח גינות נוי ובכך ראה את מקצועו בחיים.
הוא היה חבר בתנועת הנוער “בני עקיבא ופעיל בגרעין התנועה “בני יצחק”.
משה גויס לצה”ל בסוף אוגוסט 1960 והצטרף עם הגרעין לנח”ל. בגרעין הכיר את מי שעתידה להיות אשתו.
לאחר שחרורו מהשירות הסדיר בשנת 1963 באו בברית הנישואין למרות געגועיו הרבים להוריו שעלו רק ב- 1964הצליח להקים בית לתפארת.
הוא נמנה עם מניין הצעירים שהקימו את בית הכנסת לצעירים ולנוער ברמת יוסף ועמד במרכז הפעילות שם.
במלחמת ששת הימים השתתף בקרבות רמת הגולן. באוגוסט 1969 נקרא לשירות מילואים פעיל עם יחידת הצנחנים בה שירת.
ביום כ”א באלול תשכ”ט (3.6.1969) נפל בבקעת הירדן בהיתקלות באזור גשר דמייה.
הניח אחריו אישה ושני ילדים.
הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בקריית שאול.

ת.נ.צ.ב.ה

אַךְ נִזְכֹּר אֶת כֻּלָּם: אֶת יְפֵי הַבְּלוֹרִית וְהַתֹּאַר ( חיים גורי)

[/mk_page_section]



צבי טל טייטלר

[mk_page_section attachment=”fixed” bg_position=”center center” bg_repeat=”no-repeat” bg_stretch=”true” enable_3d=”true” sidebar=”sidebar-1″]

גדליה פרמינגר ז”ל
1931-1968

________________________

בן 37 בנופלו

צבי טל טייטלר ז”ל
1931 -1968

________________________

בן 37 בנופלו


בן שמעון והינדה. נולד ביום כ”ב בניסן תרצ”א (9.4.1931) בבוקובינה ברומניה.
הוא התחיל ללמוד בבית ספר יסודי ברומניה ואז פרצה מלחמת העולם השנייה והמשפחה נאלצה לעזוב את הבית.
ב-1944 עלה לארץ עם קבוצת ילדים שבאה מטרנסדניסטריה, כולם ניצולי השואה, לכפרנו למוסד “עלייה” לימים כפר הנוער אמי”ת פתח תקוה.
התחבב על חבריו ומוריו, היה ישר בכל דרכיו ותמים בהליכותיו וחיוכו היה סלחני.
צבי היה ממייסדי המסגרייה שבמוסד ואהב את המלאכה כשם שאהב את הלימודים.
בפברואר 1948 גויס לצה”ל (היה מראשוני צה”ל).
צבי יצא לקרבות בעמק ובגליל עם חבריו. אחרי ההפגזה השתתף בקרב על לטרון בדרך ירושלים.
צבי הצטרף ל”שועלי שמשון” והיה בין המגנים האחרונים על קיבוץ יד מרדכי.
אחרי שנשאר בחיים זכה להקים בית בישראל, נשא אישה, היה בעל נאמן לה ולשלושת ילדיו.
לאחר מלחמת הקוממיות עבר לחיל הים ושירת בשייטת הטורפדות, עד אשר התנדב ב-1957 לשירות בצוללות ובשנת 1960 הוסמך כצוללן.
שירת כחשמלאי בעל הגיון שקול ובעל חשבון קר מצד אחד – ומצד שני בעל שאיפה להתעלות בעבודה.
הייתה לו אפשרות לעבור לתפקידי חוף בגלל כאבי גב עצומים, אולם הוא התגבר עליהם ולא הסכים לכך והמשיך בשירותו בים.
צבי נשלח לאנגליה וצורף לצוות ‘דקר’ “והיה מיורדי הים באוניות, שהאמין בכוח הרב הטמון בזרוע הצוללות ובאפשרויותיה להתמודד ולהכניע את האויב”.
ביום כ”ד בטבת (25.1.1968) כאשר צוללת “דקר” הייתה בנתיב הים בין גיברלטר לנמל הבית, נותק עמה הקשר ושוב לא נתחדש.
הרבנות הצבאית הראשית קבעה כי תאריך פטירתו של צבי, בשעת מילוי תפקידו יחד עם שאר חברי הצוות, הוא יום כ”ט בטבת תשכ”ח (30.1.1968) .
הניח אחריו אישה ושלושה ילדים.
כיון שצבי נמנה עם חברי הצוות הנעדרים, הוצבה לו מצבת זיכרון בתוך האנדרטה לזכר אנשי ‘דקר’ אשר בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים.
החלל הינו מקל”ן- חלל שמקום קבורתו לא נודע.

ת.נ.צ.ב.ה

                                      אַךְ נִזְכֹּר אֶת כֻּלָּם: אֶת יְפֵי הַבְּלוֹרִית וְהַתֹּאַר ( חיים גורי)


בן שמעון והינדה. נולד ביום כ”ב בניסן תרצ”א (9.4.1931) בבוקובינה ברומניה.
הוא התחיל ללמוד בבית ספר יסודי ברומניה ואז פרצה מלחמת העולם השנייה והמשפחה נאלצה לעזוב את הבית.
ב-1944 עלה לארץ עם קבוצת ילדים שבאה מטרנסדניסטריה, כולם ניצולי השואה, לכפרנו למוסד “עלייה” לימים כפר הנוער אמי”ת פתח תקוה.
התחבב על חבריו ומוריו, היה ישר בכל דרכיו ותמים בהליכותיו וחיוכו היה סלחני.
צבי היה ממייסדי המסגרייה שבמוסד ואהב את המלאכה כשם שאהב את הלימודים.
בפברואר 1948 גויס לצה”ל (היה מראשוני צה”ל).
צבי יצא לקרבות בעמק ובגליל עם חבריו. אחרי ההפגזה השתתף בקרב על לטרון בדרך ירושלים.
צבי הצטרף ל”שועלי שמשון” והיה בין המגנים האחרונים על קיבוץ יד מרדכי.
אחרי שנשאר בחיים זכה להקים בית בישראל, נשא אישה, היה בעל נאמן לה ולשלושת ילדיו.
לאחר מלחמת הקוממיות עבר לחיל הים ושירת בשייטת הטורפדות, עד אשר התנדב ב-1957 לשירות בצוללות ובשנת 1960 הוסמך כצוללן.
שירת כחשמלאי בעל הגיון שקול ובעל חשבון קר מצד אחד – ומצד שני בעל שאיפה להתעלות בעבודה.
הייתה לו אפשרות לעבור לתפקידי חוף בגלל כאבי גב עצומים, אולם הוא התגבר עליהם ולא הסכים לכך והמשיך בשירותו בים.
צבי נשלח לאנגליה וצורף לצוות ‘דקר’ “והיה מיורדי הים באוניות, שהאמין בכוח הרב הטמון בזרוע הצוללות ובאפשרויותיה להתמודד ולהכניע את האויב”.
ביום כ”ד בטבת (25.1.1968) כאשר צוללת “דקר” הייתה בנתיב הים בין גיברלטר לנמל הבית, נותק עמה הקשר ושוב לא נתחדש.
הרבנות הצבאית הראשית קבעה כי תאריך פטירתו של צבי, בשעת מילוי תפקידו יחד עם שאר חברי הצוות, הוא יום כ”ט בטבת תשכ”ח (30.1.1968) .
הניח אחריו אישה ושלושה ילדים.
כיון שצבי נמנה עם חברי הצוות הנעדרים, הוצבה לו מצבת זיכרון בתוך האנדרטה לזכר אנשי ‘דקר’ אשר בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים.
החלל הינו מקל”ן- חלל שמקום קבורתו לא נודע.

ת.נ.צ.ב.ה

אַךְ נִזְכֹּר אֶת כֻּלָּם: אֶת יְפֵי הַבְּלוֹרִית וְהַתֹּאַר ( חיים גורי)

[/mk_page_section]



גדליה פרמינגר

[mk_page_section attachment=”fixed” bg_position=”center center” bg_repeat=”no-repeat” bg_stretch=”true” enable_3d=”true” sidebar=”sidebar-1″]

גדליה פרמינגר ז”ל
1954-1973

________________________

בן 18 בנופלו

יחיאל יוכלמן ז”ל
1954 -1973

________________________

בן 18 בנופלו


גדליה, בנם של שושנה-רייזל ושמעון, נולד ביום ז’ בחשוון תר”ץ (10.11.1929) בעיר צ’רנוביץ בחבל בוקובינה שברומניה (כיום אוקראינה).
למד בבית ספר יסודי בעיר מגוריו.
עם כניסת הגרמנים לצ’רנוביץ, ביולי 1941 ,גדליה, הוריו ושלוש אחיותיו נכלאו במחנה הסגר באוקראינה.
שני אחים נוספים שלו נרצחו עם כניסת הגרמנים לעיר. בחודשים הבאים נספו כל בני המשפחה.
גדליה היה היחיד שניצל, ונאסף על ידי דודיו.
לקראת תום המלחמה חזר גדליה לרומניה, וב-(17.7.1944) עלה ארצה עם ילדי טרנסניסטריה במסגרת “עליית הנוער”.
בארץ התחנך גדליה במוסד החינוכי-חקלאי “עליה” בפתח תקוה לימים כפר הנוער אמית פ”ת.
דודו רצה לקחתו אליו לארצות הברית, אולם גדליה סירב לעזוב את הארץ.
כארבע שנים שהה במוסד, בשקט ובהתמדה עשה את דרכו בחיים ובלימודים.
בפרוץ מלחמת העצמאות התגייס גדליה עם חבריו לפלמ”ח. בינואר 1948 צורף לפלוגה דתית, עבר אימונים צבאיים בשדה אליהו והוצב בגדוד “העמק” בחטיבת “יפתח” – חטיבה מספר 11 ב”הגנה”. השתתף כמקלען בקרבות הראשונים בעמק ובגליל.
בליל 18/17ביולי 1948 ,שעות מספר לפני שנכנסה לתוקף ההפוגה השנייה, תפס גדוד “העמק” את משלט שילתא בחלקו המזרחי של רכס קוריקור (אל בוריג’), כדי לאיים על אגפו של מערך הלגיון הירדני בלטרון.
בבוקרו של יום י”א בתמוז תש”ח (18.7.1948) התברר כי כוח לגיון מחזיק בחלקו המערבי, השולט של הרכס. האויב הסתייע בשריוניות ותקף את הכוח שישב במשלט משני כיוונים.
הכוח הישראלי נאלץ לסגת, ובנסיגה הקשה בשטח פתוח הנתון לאש צולבת נפלו למעלה מארבעים לוחמים.
גדליה, שנשלח להודיע למחלקתו שעליה לסגת, נהרג מפגיעת כדור בראשו.
גופות הנופלים נותרו בשטח ירדן, ושרידיהם נאספו על ידי הרבנות הצבאית כעבור יותר משנה והובאו לקבר אחים בבית העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים ביום י”א באדר תש”י (28.2.1950).
גדליה הינו חלל “נצר אחרון“.

ת.נ.צ.ב.ה

                                      אַךְ נִזְכֹּר אֶת כֻּלָּם: אֶת יְפֵי הַבְּלוֹרִית וְהַתֹּאַר ( חיים גורי)


גדליה, בנם של שושנה-רייזל ושמעון, נולד ביום ז’ בחשוון תר”ץ (10.11.1929) בעיר צ’רנוביץ בחבל בוקובינה שברומניה (כיום אוקראינה).
למד בבית ספר יסודי בעיר מגוריו.
עם כניסת הגרמנים לצ’רנוביץ, ביולי 1941 ,גדליה, הוריו ושלוש אחיותיו נכלאו במחנה הסגר באוקראינה.
שני אחים נוספים שלו נרצחו עם כניסת הגרמנים לעיר. בחודשים הבאים נספו כל בני המשפחה.
גדליה היה היחיד שניצל, ונאסף על ידי דודיו.
לקראת תום המלחמה חזר גדליה לרומניה, וב-(17.7.1944) עלה ארצה עם ילדי טרנסניסטריה במסגרת “עליית הנוער”.
בארץ התחנך גדליה במוסד החינוכי-חקלאי “עליה” בפתח תקוה לימים כפר הנוער אמית פ”ת.
דודו רצה לקחתו אליו לארצות הברית, אולם גדליה סירב לעזוב את הארץ.
כארבע שנים שהה במוסד, בשקט ובהתמדה עשה את דרכו בחיים ובלימודים.
בפרוץ מלחמת העצמאות התגייס גדליה עם חבריו לפלמ”ח. בינואר 1948 צורף לפלוגה דתית, עבר אימונים צבאיים בשדה אליהו והוצב בגדוד “העמק” בחטיבת “יפתח” – חטיבה מספר 11 ב”הגנה”. השתתף כמקלען בקרבות הראשונים בעמק ובגליל.
בליל 18/17ביולי 1948 ,שעות מספר לפני שנכנסה לתוקף ההפוגה השנייה, תפס גדוד “העמק” את משלט שילתא בחלקו המזרחי של רכס קוריקור (אל בוריג’), כדי לאיים על אגפו של מערך הלגיון הירדני בלטרון.
בבוקרו של יום י”א בתמוז תש”ח (18.7.1948) התברר כי כוח לגיון מחזיק בחלקו המערבי, השולט של הרכס. האויב הסתייע בשריוניות ותקף את הכוח שישב במשלט משני כיוונים.
הכוח הישראלי נאלץ לסגת, ובנסיגה הקשה בשטח פתוח הנתון לאש צולבת נפלו למעלה מארבעים לוחמים.
גדליה, שנשלח להודיע למחלקתו שעליה לסגת, נהרג מפגיעת כדור בראשו.
גופות הנופלים נותרו בשטח ירדן, ושרידיהם נאספו על ידי הרבנות הצבאית כעבור יותר משנה והובאו לקבר אחים בבית העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים ביום י”א באדר תש”י (28.2.1950).
גדליה הינו חלל “נצר אחרון“.

ת.נ.צ.ב.ה

אַךְ נִזְכֹּר אֶת כֻּלָּם: אֶת יְפֵי הַבְּלוֹרִית וְהַתֹּאַר ( חיים גורי)

[/mk_page_section]



יחיאל יוכלמן

[mk_page_section attachment=”fixed” bg_position=”center center” bg_repeat=”no-repeat” bg_stretch=”true” enable_3d=”true” sidebar=”sidebar-1″]

יחיאל יוכלמן ז”ל
1920-1948

________________________

בן 27 בנופלו

יחיאל יוכלמן ז”ל
1920 -1948

________________________

בן 27 בנופלו


בנם-יחידם של אסתר לבית קלצקין (ממשפחת רבנים גדולי התורה ואנשי-מדע) ושמעון.
יחיאל נולד ביום ג’ בטבת תרפ”א (14.12.1920) בריגה, בירת לטביה. למד בבית-הספר הלאומי “תושיה” ובגיל 12 הצטרף ל”שומר הדתי”.
משעלו הוריו לארץ בשנת 1935 ,המשיך את לימודיו בבית-הספר “תחכמוני” בתל- אביב, בישיבת “היישוב החדש” בתל-אביב ולבסוף למד והוסמך כמורה בבית-המדרש למורים “מזרחי” בירושלים.
בשנות לימודיו היה פעיל בתנועת הנוער הדתית “בני-עקיבא” ובארגון-הספורט הדתי “אליצור”.
זמן מועט אחרי עליית המשפחה ארצה, בקרב המשפחה דובר על אפשרות חזרה לריגה, הודיע – והוא אז כבן 15 ,שבשום אופן לא יעזוב את הארץ.
אחרי סיום לימודיו התמסר לארגון הפלוגה הדתית בפלמ”ח ועשה את ההכשרה, האימונים, העבודה והמסעות, מתוך שמירה על קיום המצוות וקביעת עתים לתורה.
זמן מה למד במקווה ישראל ושימש שם כמדריך לנוער העולה ובגלל מצבו הכלכלי הקשה היה נותן גם שיעורים בשכר.
אחרי צאתו ממקווה ישראל השלים את ידיעותיו בחקלאות. במשך שנה התמחה בעבודה אצל איכר במושב שדה יעקב ואחר-כך היה חבר בקבוצת שלוחות.
יחיאל נקרא לחזור להוראה ולהדרכה במוסד “עלייה” (של עליית הנוער הדתי) בפתח תקוה לימים כפר הנוער אמית פ”ת.
משם נקרא בטבת תש”ח לחזור לשירות בפלמ”ח והתנדב לצאת לעזרת כפר עציון, המקום שנפשו דבקה בו מימי סיוריו.
באנשי הכפר ראה את מגשימי עקרונותיו ושאיפתו לחיי קדושה מושרשים באדמת קודש.
יחיאל שירת בתפקידי אתת, מ”כ ומדריך ליחידת פלמ”ח חדשה.
השתתף בשמירה ובהגנה בביצורים ובקרבות, עד שנפל ביום נפול הכפר, ד’ באייר תש”ח (13.5.1948).
ביום כ”ה בחשוון תש”י (17.11.1949) הועבר למנוחת-עולמים עם חללי המערכה בבית-הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים.

ת.נ.צ.ב.ה

                                      אַךְ נִזְכֹּר אֶת כֻּלָּם: אֶת יְפֵי הַבְּלוֹרִית וְהַתֹּאַר ( חיים גורי)


בנם-יחידם של אסתר לבית קלצקין (ממשפחת רבנים גדולי התורה ואנשי-מדע) ושמעון.
יחיאל, נולד ביום ג’ בטבת תרפ”א (14.12.1920) בריגה, בירת לטביה. למד בבית-הספר הלאומי “תושיה” ובגיל 12 הצטרף ל”שומר הדתי”.
משעלו הוריו לארץ בשנת 1935 ,המשיך את לימודיו בבית-הספר “תחכמוני” בתל- אביב, בישיבת “היישוב החדש” בתל-אביב ולבסוף למד והוסמך כמורה בבית-המדרש למורים “מזרחי” בירושלים.
בשנות לימודיו היה פעיל בתנועת הנוער הדתית “בני-עקיבא” ובארגון-הספורט הדתי “אליצור”.
זמן מועט אחרי עליית המשפחה ארצה, בקרב המשפחה דובר על אפשרות חזרה לריגה, הודיע – והוא אז כבן 15 ,שבשום אופן לא יעזוב את הארץ.
אחרי סיום לימודיו התמסר לארגון הפלוגה הדתית בפלמ”ח ועשה את ההכשרה, האימונים, העבודה והמסעות, מתוך שמירה על קיום המצוות וקביעת עתים לתורה.
זמן מה למד במקווה ישראל ושימש שם כמדריך לנוער העולה ובגלל מצבו הכלכלי הקשה היה נותן גם שיעורים בשכר.
אחרי צאתו ממקווה ישראל השלים את ידיעותיו בחקלאות. במשך שנה התמחה בעבודה אצל איכר במושב שדה יעקב ואחר-כך היה חבר בקבוצת שלוחות.
יחיאל נקרא לחזור להוראה ולהדרכה במוסד “עלייה” (של עליית הנוער הדתי) בפתח תקוה לימים כפר הנוער אמית פ”ת.
משם נקרא בטבת תש”ח לחזור לשירות בפלמ”ח והתנדב לצאת לעזרת כפר עציון, המקום שנפשו דבקה בו מימי סיוריו.
באנשי הכפר ראה את מגשימי עקרונותיו ושאיפתו לחיי קדושה מושרשים באדמת קודש.
יחיאל שירת בתפקידי אתת, מ”כ ומדריך ליחידת פלמ”ח חדשה.
השתתף בשמירה ובהגנה בביצורים ובקרבות, עד שנפל ביום נפול הכפר, ד’ באייר תש”ח (13.5.1948).
ביום כ”ה בחשוון תש”י (17.11.1949) הועבר למנוחת-עולמים עם חללי המערכה בבית-הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים.

ת.נ.צ.ב.ה

אַךְ נִזְכֹּר אֶת כֻּלָּם: אֶת יְפֵי הַבְּלוֹרִית וְהַתֹּאַר ( חיים גורי)

[/mk_page_section]



חנן טפרמן

[mk_page_section attachment=”fixed” bg_position=”center center” bg_repeat=”no-repeat” bg_stretch=”true” enable_3d=”true” sidebar=”sidebar-1″]

חנן טפרמן ז”ל
1931-1948

________________________

בן 17 בנופלו

חנן טפרמן ז”ל
1931-1948

________________________

בן 17 בנופלו


חנן בן מלכה ויעקב הכהן, נולד ביום כ”ה בניסן תרצ”א (12/4/1931) בכפר ושקוץ שליד ברישאן, בסרביה.
למד ב”חדר” ובבית-ספר יסודי.
כשהצטרפה רומניה למלחמה לצד גרמניה והרומנים חדרו לסרביה, נאספו כל יהודי המקום לבית המשטרה והשומר הזמין את התושבים הרומנים לבוא ולהרוג ביהודים כחפצם. לעיני חנן נרצחו אביו ושאר הגברים.
כעבור ימים אחדים הכיר את בגדי אביו על גופו של אחד הרוצחים, ורגש הנקמה הסעיר את לב הילד.
הוא גורש עם שרידי היהודים בטרנסניסטריה למחנות-הכפייה.
בתום המלחמה עלה ארצה עם ראשוני ילדי טרנסניסטריה ונתחנך במוסד “עלייה” של עליית הנוער הדתי בפתח תקווה לימים כפר הנוער אמית פ”ת.
הוא הצטרף לגדנ”ע ועבר אימונים.
בחורף תש”ח, עם פרוץ מלחמת-העצמאות התנדב, על אף גילו הצעיר, עם חבריו לפלוגה הדתית בחטיבת “אלכסנדרוני”, סיים קורס חובשים ושירת בתפקיד זה.
היה בעל אופי מוצק, רציני, אחראי ומסור, לפי דברי מפקדיו וחבריו. עמד בכל תפקיד קשה שהוטל עליו.
ביום ד’ באייר תש”ח (13/5/1948) בקרב ליד כפר סבא הערבית, הגיש עזרה לחבריו שנפצעו, וכשהפלוגה החלה לסגת ראה חנן עוד חבר פצוע על הגבעה. הוא חזר לשטח המוכה באש האויב המתקרב – לעזרת החבר. הוא נפצע גם הוא ובאומץ-לב הוסיף לטפל בפצוע.
חנן הספיק עוד לחבוש את פצעי חברו וגם את פצעי עצמו ותוך כדי כך פגע בו כדור האויב והרגו. חברו שהיה פצוע קשה, ניצל ונשאר בחיים.

ת.נ.צ.ב.ה

                                      אַךְ נִזְכֹּר אֶת כֻּלָּם: אֶת יְפֵי הַבְּלוֹרִית וְהַתֹּאַר ( חיים גורי)


חנן בן מלכה ויעקב הכהן, נולד ביום כ”ה בניסן תרצ”א (12/4/1931) בכפר ושקוץ שליד ברישאן, בסרביה.
למד ב”חדר” ובבית-ספר יסודי.
כשהצטרפה רומניה למלחמה לצד גרמניה והרומנים חדרו לסרביה, נאספו כל יהודי המקום לבית המשטרה והשומר הזמין את התושבים הרומנים לבוא ולהרוג ביהודים כחפצם. לעיני חנן נרצחו אביו ושאר הגברים.
כעבור ימים אחדים הכיר את בגדי אביו על גופו של אחד הרוצחים, ורגש הנקמה הסעיר את לב הילד.
הוא גורש עם שרידי היהודים בטרנסניסטריה למחנות-הכפייה.
בתום המלחמה עלה ארצה עם ראשוני ילדי טרנסניסטריה ונתחנך במוסד “עלייה” של עליית הנוער הדתי בפתח תקווה לימים כפר הנוער אמית פ”ת.
הוא הצטרף לגדנ”ע ועבר אימונים.
בחורף תש”ח, עם פרוץ מלחמת-העצמאות התנדב, על אף גילו הצעיר, עם חבריו לפלוגה הדתית בחטיבת “אלכסנדרוני”, סיים קורס חובשים ושירת בתפקיד זה.
היה בעל אופי מוצק, רציני, אחראי ומסור, לפי דברי מפקדיו וחבריו. עמד בכל תפקיד קשה שהוטל עליו.
ביום ד’ באייר תש”ח (13/5/1948) בקרב ליד כפר סבא הערבית, הגיש עזרה לחבריו שנפצעו, וכשהפלוגה החלה לסגת ראה חנן עוד חבר פצוע על הגבעה. הוא חזר לשטח המוכה באש האויב המתקרב – לעזרת החבר. הוא נפצע גם הוא ובאומץ-לב הוסיף לטפל בפצוע.
חנן הספיק עוד לחבוש את פצעי חברו וגם את פצעי עצמו ותוך כדי כך פגע בו כדור האויב והרגו. חברו שהיה פצוע קשה, ניצל ונשאר בחיים.

ת.נ.צ.ב.ה

אַךְ נִזְכֹּר אֶת כֻּלָּם: אֶת יְפֵי הַבְּלוֹרִית וְהַתֹּאַר ( חיים גורי)

[/mk_page_section]



יהודה שפנדל

[mk_page_section attachment=”fixed” bg_position=”center center” bg_repeat=”no-repeat” bg_stretch=”true” enable_3d=”true” sidebar=”sidebar-1″]

יהודה שפנדל ז”ל
1931-1948

________________________

בן 17 בנופלו

יהודה שפנדל ז”ל
1931-1948

________________________

בן 17 בנופלו


יהודה בן אנני (חנה) ושלמה, נולד ביום י”ח בסיוון תרצ”א (3.6.1931) בעיר מינכן, גרמניה להורים שהיגרו מפולין.
עם עלות הנאצים לשלטון בגרמניה, בכל שנות מלחמת-העולם השנייה, התחבאה המשפחה בכפר ליד טולוז שבצרפת.
יהודה עלה לארץ בעזרת הג’וינט, נתקבל לעליית-הנוער והתחנך בכפרנו במוסד “עלייה” לימים כפר
הנוער אמי”ת פתח תקוה.
הוא התאקלם יפה בארץ, סיים בית-ספר יסודי ושתי כיתות המשך והתגייס לגדנ”ע.
התעתד ללמוד מקצוע, כי ציפה לבוא הוריו ועליו יהיה מוטל לפרנסם.
יהודה רצה מאוד להיות משורר, הוא כתב שירים בצרפתית ואף ניסה כוחו גם בכתיבת שירים בעברית.
עם פרוץ מלחמת-העצמאות הצטרף לפלוגה הדתית בפלמ”ח, חטיבת “יפתח”, שהתאמנה בשדה אליהו.
השתתף בקרבות הראשונים בעמק ובגליל.
הוא התבלט בקרב חבריו החיילים יוצאי מרוקו וצרפת ביודעו עברית ובשמשו מתורגמן לאלה שידעו רק צרפתית.
כשנשאל אם כדאי שתימשך ההפוגה, ענה: “לכל פרט כדאי שתיפסק המלחמה, אך לטובת העם, עלינו להמשיך להילחם”.
לקראת ההפוגה הראשונה הורדה חטיבת “יפתח” לאזור המרכז ונטלה חלק בלחימה באזור לטרון.
עם חידוש הלחימה בתום ההפוגה הראשונה השתתפה החטיבה במבצע “דני”.
בלילה לקראת תחילת ההפוגה השנייה, תפס גדוד “העמק” את שילתא ומשלט בחלקו המזרחי של רכס קוריקור, כדי לאיים על אגפו של מערך הלגיון בלטרון.
עם בוקר התברר כי כוח לגיון מחזיק בחלקו המערבי, השולט של הרכס.
האויב תקף את הכוח במשלט משני כיוונים בסיוע שריוניות וזה נאלץ לסגת. בנסיגה הקשה
בשטח פתוח הנתון לאש צולבת נפלו רבים מהלוחמים. בקרב זה נפל, ביום י”א בתמוז תש”ח (18.7.1948).
ביום י”א באדר תש”י (28.02.1950) הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר-הרצל שבירושלים.

ת.נ.צ.ב.ה

                                      אַךְ נִזְכֹּר אֶת כֻּלָּם: אֶת יְפֵי הַבְּלוֹרִית וְהַתֹּאַר ( חיים גורי)


יהודה בן אנני (חנה) ושלמה, נולד ביום י”ח בסיוון תרצ”א (3.6.1931) בעיר מינכן, גרמניה להורים שהיגרו מפולין.
עם עלות הנאצים לשלטון בגרמניה, בכל שנות מלחמת-העולם השנייה, התחבאה המשפחה בכפר ליד טולוז שבצרפת.
יהודה עלה לארץ בעזרת הג’וינט, נתקבל לעליית-הנוער והתחנך בכפרנו במוסד “עלייה” לימים כפר
הנוער אמי”ת פתח תקוה.
הוא התאקלם יפה בארץ, סיים בית-ספר יסודי ושתי כיתות המשך והתגייס לגדנ”ע.
התעתד ללמוד מקצוע, כי ציפה לבוא הוריו ועליו יהיה מוטל לפרנסם.
יהודה רצה מאוד להיות משורר, הוא כתב שירים בצרפתית ואף ניסה כוחו גם בכתיבת שירים בעברית.
עם פרוץ מלחמת-העצמאות הצטרף לפלוגה הדתית בפלמ”ח, חטיבת “יפתח”, שהתאמנה בשדה אליהו.
השתתף בקרבות הראשונים בעמק ובגליל.
הוא התבלט בקרב חבריו החיילים יוצאי מרוקו וצרפת ביודעו עברית ובשמשו מתורגמן לאלה שידעו רק צרפתית.
כשנשאל אם כדאי שתימשך ההפוגה, ענה: “לכל פרט כדאי שתיפסק המלחמה, אך לטובת העם, עלינו להמשיך להילחם”.
לקראת ההפוגה הראשונה הורדה חטיבת “יפתח” לאזור המרכז ונטלה חלק בלחימה באזור לטרון.
עם חידוש הלחימה בתום ההפוגה הראשונה השתתפה החטיבה במבצע “דני”.
בלילה לקראת תחילת ההפוגה השנייה, תפס גדוד “העמק” את שילתא ומשלט בחלקו המזרחי של רכס קוריקור, כדי לאיים על אגפו של מערך הלגיון בלטרון.
עם בוקר התברר כי כוח לגיון מחזיק בחלקו המערבי, השולט של הרכס.
האויב תקף את הכוח במשלט משני כיוונים בסיוע שריוניות וזה נאלץ לסגת. בנסיגה הקשה
בשטח פתוח הנתון לאש צולבת נפלו רבים מהלוחמים. בקרב זה נפל, ביום י”א בתמוז תש”ח (18.7.1948).
ביום י”א באדר תש”י (28.02.1950) הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר-הרצל שבירושלים

ת.נ.צ.ב.ה

אַךְ נִזְכֹּר אֶת כֻּלָּם: אֶת יְפֵי הַבְּלוֹרִית וְהַתֹּאַר ( חיים גורי)

[/mk_page_section]



חיים יגר

[mk_page_section attachment=”fixed” bg_position=”center center” bg_repeat=”no-repeat” bg_stretch=”true” enable_3d=”true” sidebar=”sidebar-1″]

חיים יגר ז”ל
1950-1973

________________________

בן 18 בנופלו

חיים יגר ז”ל
1950-1973

________________________

בן 18 בנופלו


חיים בן יעקב ורחל, נולד ביום ח’ במרחשון תשי”א (19.10.1950) בסיגט שברומניה.
חיים למד בבית ספר יסודי ברומניה ולאחר שעלתה משפחתו לארץ, נכנס לבית הספר הדתי “שקדיאל” ברמלה ובמוסד עלייה שלימים הפך לכפר הנוער אמית פ”ת.
בגלל קשיי קליטה, רצו הוריו להגר מן הארץ, אולם בהשפעתו של חיים ובלחצו נשארו בה. הוא אהב את הארץ אהבה עזה ועמוקה.
חיים ידע הרבה שפות: בכיתות הראשונות של בית הספר היסודי כבר ידע רומנית, רוסית, אוקראינית והונגרית.
בבית דיבר אידיש ואחר כך למד גרמנית וצרפתית. בארץ למד עברית ואנגלית.
חיים היה בעל כישרונות רבים ונמנה עם התלמידים המצטיינים.
אחרי שסיים את לימודיו בבית הספר היסודי התחיל ללמוד בפנימיה של חיל הים בחיפה.
בתחילת אפריל 1969 גויס לצה”ל והתנדב לחיל הים.
כעבור ארבעה חודשים בערך, ביום כ”ט באב תשכ”ט (13.8.1969) נעדר במילוי תפקידו.
בחלקת הנעדרים שעל הר הרצל הוצבה מצבה לזכרו.
מקום קבורתו של חיים לא נודע.

ת.נ.צ.ב.ה

                                      אַךְ נִזְכֹּר אֶת כֻּלָּם: אֶת יְפֵי הַבְּלוֹרִית וְהַתֹּאַר ( חיים גורי)

חיים בן יעקב ורחל, נולד ביום ח’ במרחשון תשי”א (19.10.1950) בסיגט שברומניה.
חיים למד בבית ספר יסודי ברומניה ולאחר שעלתה משפחתו לארץ, נכנס לבית הספר הדתי “שקדיאל” ברמלה ובמוסד עלייה שלימים הפך לכפר הנוער אמית פ”ת.
בגלל קשיי קליטה, רצו הוריו להגר מן הארץ, אולם בהשפעתו של חיים ובלחצו נשארו בה. הוא אהב את הארץ אהבה עזה ועמוקה.
חיים ידע הרבה שפות: בכיתות הראשונות של בית הספר היסודי כבר ידע רומנית, רוסית, אוקראינית והונגרית.
בבית דיבר אידיש ואחר כך למד גרמנית וצרפתית. בארץ למד עברית ואנגלית.
חיים היה בעל כישרונות רבים ונמנה עם התלמידים המצטיינים.
אחרי שסיים את לימודיו בבית הספר היסודי התחיל ללמוד בפנימיה של חיל הים בחיפה.
בתחילת אפריל 1969 גויס לצה”ל והתנדב לחיל הים.
כעבור ארבעה חודשים בערך, ביום כ”ט באב תשכ”ט (13.8.1969) נעדר במילוי תפקידו.
בחלקת הנעדרים שעל הר הרצל הוצבה מצבה לזכרו.
מקום קבורתו של חיים לא נודע.</span

ת.נ.צ.ב.ה

אַךְ נִזְכֹּר אֶת כֻּלָּם: אֶת יְפֵי הַבְּלוֹרִית וְהַתֹּאַר ( חיים גורי)

[/mk_page_section]



סעדיה חיים

[mk_page_section attachment=”fixed” bg_position=”center center” bg_repeat=”no-repeat” bg_stretch=”true” enable_3d=”true” sidebar=”sidebar-1″]

סעדיה חיים ז”ל
1946-1968

________________________

בן 22 בנופלו

סעדיה חיים ז”ל
1946-1968

________________________

בן 22 בנופלו


סעדיה חיים בן מנחם ולאה, נולד בשנת תש”ו (1946) בתימן. המשפחה עלתה לארץ בשנת 1949 בעליית “מרבד הקסמים”.
סעדיה סיים את לימודיו בהצלחה בבית הספר היסודי בצלפון אשר בפרוזדור ירושלים ולאחר מכן בין השנים 1964-1967 למד בכפרנו “מוסד עליה” לימים כפר הנוער אמי”ת פתח תקוה, בוגר חברת “גלבוע”.
סעדיה היה תלמיד אחראי, שקדן ואהוב על כולם, ואף עמד לצאת לסמינר להדרכה ולפעילות במושבים מטעם משרד החקלאות, אך בהגיע מועד גיוסו גמר בליבו שלאחר שיסיים את שירותו הסדיר יצא לסמינר.
באוגוסט 1967 התגייס סעדיה לצה”ל ובתקופת שירותו זכה להערכה רבה ביחידה על מסירותו בעבודה ועל נאמנותו לה, אך הוא לא הספיק לשרת בלתי אם שנה כי ביום ט”ו באלול תשכ”ח (8.9.1968) בקרב התותחים הראשון, התפוצץ פגז מרגמה מעל הבונקר שבו נמצא ב”דיר-סואר” בסיני וכתוצאה מכך נפל.
סעדיה הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בהר הרצל שבירושלים.

ת.נ.צ.ב.ה

                                      אַךְ נִזְכֹּר אֶת כֻּלָּם: אֶת יְפֵי הַבְּלוֹרִית וְהַתֹּאַר ( חיים גורי)


סעדיה חיים בן מנחם ולאה, נולד בשנת תש”ו (1946) בתימן. המשפחה עלתה לארץ בשנת 1949 בעליית “מרבד הקסמים”.
סעדיה סיים את לימודיו בהצלחה בבית הספר היסודי בצלפון אשר בפרוזדור ירושלים ולאחר מכן בין השנים 1964-1967 למד בכפרנו “מוסד עליה” לימים כפר הנוער אמי”ת פתח תקוה, בוגר חברת “גלבוע”.
סעדיה היה תלמיד אחראי, שקדן ואהוב על כולם, ואף עמד לצאת לסמינר להדרכה ולפעילות במושבים מטעם משרד החקלאות, אך בהגיע מועד גיוסו גמר בליבו שלאחר שיסיים את שירותו הסדיר יצא לסמינר.
באוגוסט 1967 התגייס סעדיה לצה”ל ובתקופת שירותו זכה להערכה רבה ביחידה על מסירותו בעבודה ועל נאמנותו לה, אך הוא לא הספיק לשרת בלתי אם שנה כי ביום ט”ו באלול תשכ”ח (8.9.1968) בקרב התותחים הראשון, התפוצץ פגז מרגמה מעל הבונקר שבו נמצא ב”דיר-סואר” בסיני וכתוצאה מכך נפל.
סעדיה הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בהר הרצל שבירושלים.

ת.נ.צ.ב.ה

אַךְ נִזְכֹּר אֶת כֻּלָּם: אֶת יְפֵי הַבְּלוֹרִית וְהַתֹּאַר ( חיים גורי)

[/mk_page_section]