יחיאל יוכלמן

יחיאל יוכלמן ז”ל
1920-1948

________________________

בן 27 בנופלו

-

יחיאל יוכלמן ז”ל
1920 -1948

________________________

בן 27 בנופלו


בנם-יחידם של אסתר לבית קלצקין (ממשפחת רבנים גדולי התורה ואנשי-מדע) ושמעון.
יחיאל נולד ביום ג’ בטבת תרפ”א (14.12.1920) בריגה, בירת לטביה. למד בבית-הספר הלאומי “תושיה” ובגיל 12 הצטרף ל”שומר הדתי”.
משעלו הוריו לארץ בשנת 1935 ,המשיך את לימודיו בבית-הספר “תחכמוני” בתל- אביב, בישיבת “היישוב החדש” בתל-אביב ולבסוף למד והוסמך כמורה בבית-המדרש למורים “מזרחי” בירושלים.
בשנות לימודיו היה פעיל בתנועת הנוער הדתית “בני-עקיבא” ובארגון-הספורט הדתי “אליצור”.
זמן מועט אחרי עליית המשפחה ארצה, בקרב המשפחה דובר על אפשרות חזרה לריגה, הודיע – והוא אז כבן 15 ,שבשום אופן לא יעזוב את הארץ.
אחרי סיום לימודיו התמסר לארגון הפלוגה הדתית בפלמ”ח ועשה את ההכשרה, האימונים, העבודה והמסעות, מתוך שמירה על קיום המצוות וקביעת עתים לתורה.
זמן מה למד במקווה ישראל ושימש שם כמדריך לנוער העולה ובגלל מצבו הכלכלי הקשה היה נותן גם שיעורים בשכר.
אחרי צאתו ממקווה ישראל השלים את ידיעותיו בחקלאות. במשך שנה התמחה בעבודה אצל איכר במושב שדה יעקב ואחר-כך היה חבר בקבוצת שלוחות.
יחיאל נקרא לחזור להוראה ולהדרכה במוסד “עלייה” (של עליית הנוער הדתי) בפתח תקוה לימים כפר הנוער אמית פ”ת.
משם נקרא בטבת תש”ח לחזור לשירות בפלמ”ח והתנדב לצאת לעזרת כפר עציון, המקום שנפשו דבקה בו מימי סיוריו.
באנשי הכפר ראה את מגשימי עקרונותיו ושאיפתו לחיי קדושה מושרשים באדמת קודש.
יחיאל שירת בתפקידי אתת, מ”כ ומדריך ליחידת פלמ”ח חדשה.
השתתף בשמירה ובהגנה בביצורים ובקרבות, עד שנפל ביום נפול הכפר, ד’ באייר תש”ח (13.5.1948).
ביום כ”ה בחשוון תש”י (17.11.1949) הועבר למנוחת-עולמים עם חללי המערכה בבית-הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים.

ת.נ.צ.ב.ה

                                      אַךְ נִזְכֹּר אֶת כֻּלָּם: אֶת יְפֵי הַבְּלוֹרִית וְהַתֹּאַר ( חיים גורי)


בנם-יחידם של אסתר לבית קלצקין (ממשפחת רבנים גדולי התורה ואנשי-מדע) ושמעון.
יחיאל, נולד ביום ג’ בטבת תרפ”א (14.12.1920) בריגה, בירת לטביה. למד בבית-הספר הלאומי “תושיה” ובגיל 12 הצטרף ל”שומר הדתי”.
משעלו הוריו לארץ בשנת 1935 ,המשיך את לימודיו בבית-הספר “תחכמוני” בתל- אביב, בישיבת “היישוב החדש” בתל-אביב ולבסוף למד והוסמך כמורה בבית-המדרש למורים “מזרחי” בירושלים.
בשנות לימודיו היה פעיל בתנועת הנוער הדתית “בני-עקיבא” ובארגון-הספורט הדתי “אליצור”.
זמן מועט אחרי עליית המשפחה ארצה, בקרב המשפחה דובר על אפשרות חזרה לריגה, הודיע – והוא אז כבן 15 ,שבשום אופן לא יעזוב את הארץ.
אחרי סיום לימודיו התמסר לארגון הפלוגה הדתית בפלמ”ח ועשה את ההכשרה, האימונים, העבודה והמסעות, מתוך שמירה על קיום המצוות וקביעת עתים לתורה.
זמן מה למד במקווה ישראל ושימש שם כמדריך לנוער העולה ובגלל מצבו הכלכלי הקשה היה נותן גם שיעורים בשכר.
אחרי צאתו ממקווה ישראל השלים את ידיעותיו בחקלאות. במשך שנה התמחה בעבודה אצל איכר במושב שדה יעקב ואחר-כך היה חבר בקבוצת שלוחות.
יחיאל נקרא לחזור להוראה ולהדרכה במוסד “עלייה” (של עליית הנוער הדתי) בפתח תקוה לימים כפר הנוער אמית פ”ת.
משם נקרא בטבת תש”ח לחזור לשירות בפלמ”ח והתנדב לצאת לעזרת כפר עציון, המקום שנפשו דבקה בו מימי סיוריו.
באנשי הכפר ראה את מגשימי עקרונותיו ושאיפתו לחיי קדושה מושרשים באדמת קודש.
יחיאל שירת בתפקידי אתת, מ”כ ומדריך ליחידת פלמ”ח חדשה.
השתתף בשמירה ובהגנה בביצורים ובקרבות, עד שנפל ביום נפול הכפר, ד’ באייר תש”ח (13.5.1948).
ביום כ”ה בחשוון תש”י (17.11.1949) הועבר למנוחת-עולמים עם חללי המערכה בבית-הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים.

ת.נ.צ.ב.ה

אַךְ נִזְכֹּר אֶת כֻּלָּם: אֶת יְפֵי הַבְּלוֹרִית וְהַתֹּאַר ( חיים גורי)