צבי טל טייטלר
גדליה פרמינגר ז”ל
1931-1968
________________________
בן 37 בנופלו
צבי טל טייטלר ז”ל
1931 -1968
________________________
בן 37 בנופלו
בן שמעון והינדה. נולד ביום כ”ב בניסן תרצ”א (9.4.1931) בבוקובינה ברומניה.
הוא התחיל ללמוד בבית ספר יסודי ברומניה ואז פרצה מלחמת העולם השנייה והמשפחה נאלצה לעזוב את הבית.
ב-1944 עלה לארץ עם קבוצת ילדים שבאה מטרנסדניסטריה, כולם ניצולי השואה, לכפרנו למוסד “עלייה” לימים כפר הנוער אמי”ת פתח תקוה.
התחבב על חבריו ומוריו, היה ישר בכל דרכיו ותמים בהליכותיו וחיוכו היה סלחני.
צבי היה ממייסדי המסגרייה שבמוסד ואהב את המלאכה כשם שאהב את הלימודים.
בפברואר 1948 גויס לצה”ל (היה מראשוני צה”ל).
צבי יצא לקרבות בעמק ובגליל עם חבריו. אחרי ההפגזה השתתף בקרב על לטרון בדרך ירושלים.
צבי הצטרף ל”שועלי שמשון” והיה בין המגנים האחרונים על קיבוץ יד מרדכי.
אחרי שנשאר בחיים זכה להקים בית בישראל, נשא אישה, היה בעל נאמן לה ולשלושת ילדיו.
לאחר מלחמת הקוממיות עבר לחיל הים ושירת בשייטת הטורפדות, עד אשר התנדב ב-1957 לשירות בצוללות ובשנת 1960 הוסמך כצוללן.
שירת כחשמלאי בעל הגיון שקול ובעל חשבון קר מצד אחד – ומצד שני בעל שאיפה להתעלות בעבודה.
הייתה לו אפשרות לעבור לתפקידי חוף בגלל כאבי גב עצומים, אולם הוא התגבר עליהם ולא הסכים לכך והמשיך בשירותו בים.
צבי נשלח לאנגליה וצורף לצוות ‘דקר’ “והיה מיורדי הים באוניות, שהאמין בכוח הרב הטמון בזרוע הצוללות ובאפשרויותיה להתמודד ולהכניע את האויב”.
ביום כ”ד בטבת (25.1.1968) כאשר צוללת “דקר” הייתה בנתיב הים בין גיברלטר לנמל הבית, נותק עמה הקשר ושוב לא נתחדש.
הרבנות הצבאית הראשית קבעה כי תאריך פטירתו של צבי, בשעת מילוי תפקידו יחד עם שאר חברי הצוות, הוא יום כ”ט בטבת תשכ”ח (30.1.1968) .
הניח אחריו אישה ושלושה ילדים.
כיון שצבי נמנה עם חברי הצוות הנעדרים, הוצבה לו מצבת זיכרון בתוך האנדרטה לזכר אנשי ‘דקר’ אשר בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים.
החלל הינו מקל”ן- חלל שמקום קבורתו לא נודע.
ת.נ.צ.ב.ה
אַךְ נִזְכֹּר אֶת כֻּלָּם: אֶת יְפֵי הַבְּלוֹרִית וְהַתֹּאַר ( חיים גורי)
בן שמעון והינדה. נולד ביום כ”ב בניסן תרצ”א (9.4.1931) בבוקובינה ברומניה.
הוא התחיל ללמוד בבית ספר יסודי ברומניה ואז פרצה מלחמת העולם השנייה והמשפחה נאלצה לעזוב את הבית.
ב-1944 עלה לארץ עם קבוצת ילדים שבאה מטרנסדניסטריה, כולם ניצולי השואה, לכפרנו למוסד “עלייה” לימים כפר הנוער אמי”ת פתח תקוה.
התחבב על חבריו ומוריו, היה ישר בכל דרכיו ותמים בהליכותיו וחיוכו היה סלחני.
צבי היה ממייסדי המסגרייה שבמוסד ואהב את המלאכה כשם שאהב את הלימודים.
בפברואר 1948 גויס לצה”ל (היה מראשוני צה”ל).
צבי יצא לקרבות בעמק ובגליל עם חבריו. אחרי ההפגזה השתתף בקרב על לטרון בדרך ירושלים.
צבי הצטרף ל”שועלי שמשון” והיה בין המגנים האחרונים על קיבוץ יד מרדכי.
אחרי שנשאר בחיים זכה להקים בית בישראל, נשא אישה, היה בעל נאמן לה ולשלושת ילדיו.
לאחר מלחמת הקוממיות עבר לחיל הים ושירת בשייטת הטורפדות, עד אשר התנדב ב-1957 לשירות בצוללות ובשנת 1960 הוסמך כצוללן.
שירת כחשמלאי בעל הגיון שקול ובעל חשבון קר מצד אחד – ומצד שני בעל שאיפה להתעלות בעבודה.
הייתה לו אפשרות לעבור לתפקידי חוף בגלל כאבי גב עצומים, אולם הוא התגבר עליהם ולא הסכים לכך והמשיך בשירותו בים.
צבי נשלח לאנגליה וצורף לצוות ‘דקר’ “והיה מיורדי הים באוניות, שהאמין בכוח הרב הטמון בזרוע הצוללות ובאפשרויותיה להתמודד ולהכניע את האויב”.
ביום כ”ד בטבת (25.1.1968) כאשר צוללת “דקר” הייתה בנתיב הים בין גיברלטר לנמל הבית, נותק עמה הקשר ושוב לא נתחדש.
הרבנות הצבאית הראשית קבעה כי תאריך פטירתו של צבי, בשעת מילוי תפקידו יחד עם שאר חברי הצוות, הוא יום כ”ט בטבת תשכ”ח (30.1.1968) .
הניח אחריו אישה ושלושה ילדים.
כיון שצבי נמנה עם חברי הצוות הנעדרים, הוצבה לו מצבת זיכרון בתוך האנדרטה לזכר אנשי ‘דקר’ אשר בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים.
החלל הינו מקל”ן- חלל שמקום קבורתו לא נודע.
ת.נ.צ.ב.ה
אַךְ נִזְכֹּר אֶת כֻּלָּם: אֶת יְפֵי הַבְּלוֹרִית וְהַתֹּאַר ( חיים גורי)