שיח משפחתי ורעיונות לפעילויות יחד

רות גנאל, מנחת הורים וקבוצות

חלק ראשון – סבב מה נשמע /מה שלומי?

הקדמה: 

במשחק הזה לא שואלים כמו תמיד מה קורה? ולא מחכים לתשובה של מילה אחת שתיים.

חשוב לא לקבל את התשובה המוכנה (לשאלה מוכנה) אלא לחכות לתשובה אמתית שדורשת מחשבה כיוון שכאן התשובה מגיעה מהתחום הרגשי.

לפעמים כדאי שזה יהיה אחד על אחד ולפעמים כדאי בפורום משפחתי מלא.

דוג’ ל-5 שאלות:

1- לתת דימוי לצבע.

לדוג’ היום אני מרגיש לבן/ היום אני מרגיש כתום וכד’.

אפשר גם שילוב של צבעים.

כמו כן אפשר להוסיף גוונים לדוג’ אדום מבריק/דהוי וכד’.

הצבעים נתונים לפרשנות אישית (כל אחד מפרש את הצבע על פי ראייתו).

2- לתת דימוי לחיות.

לדוג’ היום הרגשתי כמו כלב בשמירה/ היום הרגשתי כמו אריה בכלוב.

לברר מה הדימוי של החיה ולמה דווקא הסיטואציה הספציפית שבה היא נמצאת (כלוב וכד’).

3- דימויים למאכלים.

לדוג’ במבה בשקית / לחם לפני 3 ימים כי אני כל הזמן עם פיג’מה.

4- דימוי למקומות.

לדוג’ ים רגוע/ ים סוער כי האנרגיה בי סוערת

5- דימוי למספריים.

לדוג’ מספריים – כי יוצא ממני דברים דוקרניים.

 

חלק שני – תיאום בסנכרון

1- להמציא סיפור.

מתאים במיוחד לימים אלה כיוון שיש זמן רב שצריך להעביר יחד.

יש למשחק זה 2 גרסאות:

1- כל אחד מוסיף מילה אחת בלבד לסיפור.

2- כל אחד נותן משפט שלם.

העיקרון הוא שאתה לא יכול לתכנן כלום וזה דורש ספונטניות ולוותר על השליטה ועל האגו. המשחק נותן יכולת זרימה עם מצב משתנה (כפי שקורה כיום).

חובה להיות עקביים עם כל מה שנאמר לפניי (לדוג’ אם התחילו את הסיפור על גבר, אי אפשר להעביר לאשה וכד’). כמו כן, צריך לדאוג שהסיפור מתקדם ולא מדשדש באותו מקום.

תוך כדי, אפשר להוסיף קונפליקטים ו’טוויסטים’ בלתי צפויים.

 

2- אם אתה – אז אני (לקוח מתיאטרון פלייבק)

הבן אדם הראשון עומד ומציג את עצמו מי הוא (משפט אחד).

הבן השני מצטרף אליו ואומר אם אתה (וחוזר על מה שהראשון אמר) ומוסיף את מה שהוא.

וכן הלאה.

לדוג’ הראשון אומר: “אני שוטר שאוכף את הסגר”.

השני מוסיף: “אם אתה שוטר שאוכף את הסגר, אז אני האיש שמפר את הסגר”

השלישי מוסיף: “אם אתה השוטר שאוכף את הסגר ואתה האיש שמפר את הסגר אז אני השכנה שהתקשרה למשטרה להלשין”.

ככל שנהיה יותר מצחיקים, מפתיעים ונועזים, זה יהיה יותר כיפי.

המשחק עובד על הזיכרון (ולכן זה מאתגר).

בנוסף, זה עובד על היכולת שלנו ליצור הקשרים (וליצור תמונה מלאה.

 אצל חברה מבוגרים זה עובד גם על מי יכול להיות שנון.

 

3- בינגו תיפוף

לצורך המשחק, צריך דברים שאפשר לתופף עליהם.

הראשון נותן מקצב והשני צריך לחקות את המקצב שלו וכן הלאה.

אפשר לאתגר – הראשון נותן מקצב והשני עונה לו בתיפוף.

המשחק עובד על יכולת שמיעה וזיכרון. יש ילדים שקשה להם להתבטא במילים ועל ידי המגינה, יש לו תחושה של שמעו אותי.

 

4- פנטומימה

להכין רשימה של סדרות שכולם מכירים (לחות עשר סדרות).

מחלקים את המשפחה ל-2 קבוצות (אפשר בנים-בנות / הורים-ילדים) ובכל קבוצה יש אחד שמציג (אפשר גם סבב).

שמים פתקים עם שמות כל הסדרות. כל מציג שולף פתק ועל ידי פנטומימה צריך לזהות מי הדמות / מה הסדרה.

כמו כן, אפשר לעשות זאת על ידי דמויות במשפחה ולא על סדרות (לדוג’ לחקות את הדוד/ סבתא וכד’).

 

חלק שלישי

1- אם הייתי תופס את הקורונה, מה הייתי עושה לה

כל אחד מדמיין אם הוא היה תופס את החיידק, מה הוא היה אומר לה ומה היא היתה עונה לה.

לדוג’: “אולי תלכי מפה”. והיא עונה “אבל כיף לי פה!”

2- השמדת הקורונה

כל אחד משתף בדרכים יצירתיות להשמדת הקורונה – מועך אותה וכד’. אפשר גם להמציא מכונות.

3- מי יותר סובל (-מתוך מועדון לילה)

כל אחד מנסה להראות שהוא הכי סובל.

כל אחד מספר מה קרה לו היום שעיצבן אותו.  והשני עונה לו זה מעצבן? ואומר משהו יותר מעצבן .. וכן הלאה.

לדוג’:   האמא: איזה מעצבן שכולם עכשיו בבית ויש בלגן בכיור.

האבא: זה מעצבן? מה שמעצבן זה שאני צריך לשטוף את כל הכלים שבכיור.

הבן: זה מעצבן? מה שמעצבן זה שאני צריך כל יום לזרוק את הזבל.

הבת:  זה מעצבן? מה שמעצבן זה שכשאתה הולך לזרוק את הזבל, אני צריכה לפתוח בשבילך את הדלת.

וכך כל אחד שופך את הטענות שיש לו.

4- איזה מזל ש…

נותן לראות את חצי הכוס המלאה.

לדוג’: איזה מזל שחגגנו את בר המצווה לפני התפרצות הקורונה.

איזה מזל שלא הזמנו נופש לקיץ..

איזה מזל שלא הלכנו למסיבת פורים כי היה שם חולה קורונה.

5- שני פתקים

כל אחד כותב רגע אחד טוב שהיה לו היום ורגע אחד רע.

שולפים פתק ומנסים לנחש מי כתב כל פתק.

 

6- הפיכת טענות לבקשות

מתאים ליום טעון (בין האחים, בין הילדים להורים ועוד).

מטרת המשחק: להפוך את הטענות לבקשות.

במקום “למה לא שמת את הכלים בכיור”, להפוך זאת לבקשה – “אני מבקשת שתשים פעם הבאה את הכלים בכיור”. כאשר יש טענה וביקרות, יש הפסד לשני הצדדים. כיוון שבד”כ אנשים מתקשים לקבל ביקורת. וכן מי ששיתף בתסכול, מרגיש שלא שמעו אותו. לכן הופכים את זה למצב שנותן גם לשני תחושה ששומעים אותו.

7- גלילי צמר

אחד מחזיק סליל צמר וזורק את הקצה למישהו אחר ומבקש ממנו משהו.

לדוג’: אני מבקשת שכאשר אתה רואה טלוויזיה, תעשה את זה בווליום נמוך.

מי שקיבל את הקצה, ממשיך להחזיק את החוט שקיבל. כעת הוא יכול להחזיר למי שזרק אליו (ולענות לו) או לזרוק למישהו אחר (כך יש תחושה לכולם ששמעו אותם).

מה שמקבלים בסוף זה רשת של שומעים וכל אחד מחזיק את הפינה שלו בחוט (כך האדם מקבל רשת ביטחון למה שנאמר).

אפשר לסכם שאנחנו רשת ביטחון האחד של השני ואם מישהו לא מחזיק חזק את החבל או שעוזב את החוט שלו, הכל מתרועע. כלומר יש פה גם אחריות חברתית.

אפשר גם לסכם מה כל אחד יכול לעשות כעת כדי שרשת הביטחון תישאר.

 

8- תרגיל לפנטזיות – לתת לאנשים לחלום

לדוג’:   אם הייתי יכול לצאת עכשיו מהבית, לאן הייתי הולך?

קיבלתי אישור לבקר מישהו, את מי הייתי הולך לבקר?

קיבלתי אישור לבקר אך לא למי שאני הכי מתגעגע אלא מי ייתן לי הכי הרבה כוח להתמודד עם התקופה. למי הייתי הולך?

קיבלתי אישור לבקר מישהו שאני הייתי יכול לעזור לו. למי הייתי הולך?

בתקופה הזאת, פתחו חנות לכבודי. לאיזה חנות הייתי בוחר ללכת?

 

9-משפחה מחורפנת

הצעה למשפחה מחורפנת – כל אחד תופס פינה בסלון (כל אחד עם עצמו בתנוחה שלו בלי קשר עין עם מישהו אחר). ברגע שמתחילים את המשחק, מותר רק להשמיע קולות של חיות ביער אך אסור לדבר.

לדוג’: אחד משמיע יללה.

השני עונה לו בנביחות של כלב וכד’.

נוצר בסוף שיח בין החיות אך לא של מילים (זה נותן הרבה מקום לשחרור בעת מצוקה).

 

10- שוק סחורות

אנו חוזרים לתקופת ימי ביניים ומדמיינים שהקורונה לא חולפת. הכסף איבד את המשמעות שלו ולכן אין מסחר, אך עדיין יש לאדם רצונות ולכן אפשר לנהל מסחר של חליפין.

כל אחד מביא שלשה דברים השייכים לו שהוא מוכן לתת בתמורה לחפץ אחר או משהו אחר.

לדוג’ אני מוכן לתת את חפיסת השוקולד שלי עבור כך שמישהו יסדר במקומי את הארון.

כלומר, אפשר לעשות החלפות או מסחר תמורת שירותים אחרים.

 

11-כוס חיובית

כל אחד חושב על משהו חיובי באות הראשונה של השם שלו והוא רושם זאת על הכוס שלו.

כך יוצא שכל פעם שאני לוקח כוס של מים, אני נזכר במה שיש בי.

 

12- קח אותי למקום טוב (עדיף עם כל ילד בנפרד)

המטפל בעזרת דמיון מודרך עושה תהליך שאדם מספר על מקום נעים עבורו (אפשר לשלב נשימות מוסדרות 4-4-4).

לאחר ההרפיה, מבקשים מהילד שיספר על מקום קסום שהיה בו (שהיה בו במציאות). אפשר לבקש שרק ידמיין או שבאמת יתאר במילים. אפשר לשאול מה אתה רואה? מה יש סביבך? האם יש עוד אנשים סביבך? איזה קולות וריחות יש שם? מה אתה עושה שם? ובסוף צריך לשאול מה הוא מרגיש?

לאחר שהתהליך הסתיים, אומרים לו שכל פעם שהוא מרגיש לחץ, אפשר לעצום עיניים ולחשוב על המקום הזה.

 

משחקים שרות גנאל פיתחה:

קופסה ראשונה- 33 כרטיסיות שעל כל אחד כרטיסייה שאלה ועל כל שאלה צריך לתת שלש תשובות?

לדוג’:   שלשה אנשים שנותנים לי השראה.

שלש מתנות שהייתי שמח לקבל.

שלש מקומות שהייתי רוצה לבקר.

 

קופסה שנייה – 54 כרטיסיות מעולם ה????

לדוג’: אם הייתי יכול להחליף כל אדם בעולם, את מי הייתי מחליף.

אם הייתי יכול לחזור לתקופה בהסטוריה, לאיזו תקופה הייתי בוחר לחזור

 

קופסה שלישית – מדבר על גבולות וקווים אדומים

יש לכם שאלה? פנו אלינו

Related Projects