טובלים פרוסת חלה של “המוציא” בדבש, ואם אין דבש – טובלים בסוכר, ויש נוהגים לטבול הפרוסה גם במלח וגם בדבש. ולאחר שאכלו ממנה כזית,

 

לוקחים תפוח מתוק וטובלים אותו בדבש ומברכים “בורא פרי העץ” ואוכלים ממנו ואומרים: “יהי רצון מלפניך שתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה“, אבל אין מפסיקים באמירת “יהי רצון” בין ברכת פרי העץ לאכילה.

 

ואוכלים מיני ירקות ופירות שבשמותיהם יש רמז לטובה, כגון: סלקי, כרתי, רוביא, קרא ותמרי.
ובשעת אכילת כל ירק אומר “יהי רצון” מעניין הרמז שיש בו.
כשאוכל סילקי אומר: “שיסתלקו שונאינו” (נוסח ספרד: “אויבינו ושונאינו”),

 

 

וכשאוכל כרתי אומר: “שייכרתו שונאינו“, ומכוון בזה גם לאלו הרוחות הרעים, המחבלים והמקטרגים הנבראים מעוונותיו.

 

וכשהוא אוכל רוביא אומר: “שירבו זכויותינו“.

 

וכן כשאוכל רימון אומר “שירבו זכויותינו כרימון“.

 

כשאוכל תמרים אומר: “ייתמו שונאינו“.

קרא – “ייקראו לפניך זכויותינו” (נוסח ספרד: “שתקרע רוע גזר דיננו”). ובלבד שהמאכלים גופם יהיו טובים למאכל, לא מרים ולא חמוצים.

וכן נוהגים לאכול ראש כבש או ראש דג ואומרים: “יהי רצון מלפניך שנהיה לראש ולא לזנב“.

וכן מדקדקים לאכול דגים – סימן לברכה. ​

טעם המנהג
וכל זה הוא סימן להזכיר לאדם שהוא עומד בדין ויתעורר לתשובה. וצריך להיזהר מאוד שלא יכעס ביום זה, כי מלבד גודל האיסור של כעס שהפליגו חכמינו ז”ל בגנותו ובעונשו בכל השנה, בראש השנה ייזהר ביותר מן הכעס ומן ההקפדה, ילביש פניו חדוות ה’ וימלא לבו רצון ואהבה כדי שיהיה לו לסימן טוב.

 

והוסיפו החכמים האחרונים ואמרו: טעם שעושים סימנים אלה בליל ראש השנה, משום שאין מבקשים ביום הדין על ענייני עולם הזה אלא על מלכות שמים בלבד: “ובכן תן פחדך”, “ובכן תן כבוד”, “ותמלוך” וכו’. אלא שגם כל ענייני העולם הזה רמזים הם למלכות שמים ועשויים לסייע לעבודת ה’ יתברך ולקבלת עול מלכותו. לכך מבקשים גם על העניינים של העולם הזה בדרך רמז בלבד, על ידי סימנים אלה.

​