נטיעות

ננסה עתה לבחון מה הן ההגבלות המוטלות עלינו בשעה  שאנו עוסקים בנטיעת עצי פרי וכיצד עלינו לנהוג בפירות האילן?

“וכי תבאו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל וערלתם את פריו שלוש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל”.

מהי ערלה?
ואטמטם אטימותו, כלומר הפרי סגור ואטום מליהנות ממנו. אסור לנו ליהנות מפרותיו של עץ במשך שלוש שנותיו הראשונות מאז נטיעתו. 

מה טעם איסור זה? מדוע דווקא שלוש שנים?

נעיין במספר נימוקים לעניין הערלה.

א. הרמב”ם: במורה נבוכים חלק ג’ . טעם איסור הערלה להרחיק את האומה הישראלית מעבודת אלילים. אומות העולם היו נוהגים לעשות מיני כישוף בזמן נטיעת האילן כדי לזרז צמיחתו של האילן והנבת פרותיו. אחרי שהפירות צמחו היו מקריבים אותם לאלילים. לכן ציוה הקב”ה שלוש שנים לא לגעת בפירות. 

בשנה הרביעית במקום להביא את הפרי לבית עבודה זרה יתן אותו בקדושה לכהנים ורק בשנה החמישית יהנה מהפרי בקדושה. 

ג. ראב”ע: “הפרי הבא עד שלוש שנים אין בו תועלת ומזיק” .
הסבר זה על דרך הטבע מעורר תמיהה היות ולהלכה יש הבחנה בדין ערלה בין הארץ לבין חו”ל.
בארץ ישראל ,ספקה – אסור ואילו בחו”ל,ספקה – מותר.
ואם אכן דין ערלה מקורו בנזק גופני , היה מקום להחמיר בדין זה גם בארץ וגם בחו”ל במידה שווה.

ד. הרב הירש ורד”ץ הופמן: סוברים כי יש כאן הסבר חינוכי.קיימת כאן פעילות חינוכית הבאה להחדיר אדנות השם בבריאה ולעקור את תחושת כחי ועוצם ידי מהאדם. ההתאפקות במשך שלוש שנים מחנכת את האדם ומלמדת אותו על מקומו בבריאה.

ה. בעל הכלי יקר: סובר כי יש כאן מעשה שהוא זכר למעשה בבראשית. האילנות נבראו ביום שלישי והבשלתם הייתה רק לאחר שנבראו המאורות ואז הבשילו הפירות. יום ה’ נבראו החיות, יוצא כי בשנה החמישית הפירות הותרו לאדם. 

נראה כי בתוך מכלול הדעות שהוצעו דעת הכלי יקר היא הדעה הדרשנית ביותר. 

לעומת זאת דעת הרמב”ם היא הדעה המתקשרת ביותר ללשון הציווי “וכי תבאו אל הארץ”… לבין המשך הציוויים המופיעים בפרק יט’  הבאים להבדיל אותנו מיתר אומות העולם : “לא תאכלו על הדם, לא תנחשו ולא תעוננו…” 

כל אלה צווים הבאים להרחיק ולהבדיל את האדם מדרכם של העמים.