שם זה בא להמחיש את הרעיון, שכשם ש”שמיני עצרת” הוא היום השמיני הנועל את חג הסוכות – כך חג השבועות הוא היום השמיני, הקשור ונלווה לשבעת ימי חג הפסח:
ואכן, חיבורו אליהם הוא באמצעות שישה שבועות של ספירת העומר.

עצרת – ושם זה אינו במקרא רק חז”ל קראוהו כך בכל מקום.
לפי שעיקר ענינו של חג זה שהוא שמיני שאחר שבעה ימי חג המצות וקשור עמהם; המשכם הוא וסיומם.
ימי הספירה שביניהם אינם מפסיקים, שהם כחולו של מועד שאינו מפסיק בין חג ראשון לאחרון.
נמצא שיום זה הוא כשמיני עצרת שלאחר החג. ולכן קראוהו על שמו, עצרת. כלומר, עצרת של פסח: ובדין שתהא עצרת של חג רחוקה מן החג חמישים יום כעצרת של פסח, אלא מפני טורח הגשמים שבאותה עת, לא הטריחם הקדוש ברוך הוא לבוא לבתיהם ולחזור ולבוא לירושלים פעם שניה.
כדאיתא בילקוט:חכמים ראשונים קראו לחג זה ‘עצרת‘, מפני שכך קראוֹ משה רבינו במשנה תורה ליום של מתן תורה: ‘יום הקהל‘. ו-‘עצרת‘ פרושו: יום הקהל. כלומר יום שהכל נעצרים במקום אחד: עוד טעם, לפי שאין ליחיד ביום טוב זה שום מצוה מיוחדת לו, אלא הוא יום טוב בדבר זה בלבד, שנעצרים בו מלעשות מלאכה:

רבי שמעון אומר: פסח וחג שאין עונת מלאכה בשדה – זה שבעה (ימים) וזה שמונה; עצרת שהיא עונת מלאכה, אינה אלא יום אחד בלבד. מלמד שחס הכתוב על ישראל. (ספרי – ראה):

שלשה דברים צִוָּה אחיתופל את בניו: אל תהיו במחלוקת, ואל תמרדו במלכות בית דוד, ויום טוב של עצרת ברור (שהשמים טהורים מעננים) – זרעו חיטים וכו’. תניא, אבא שאול אומר: יום טוב של עצרת ברור – סימן יפה לכל השנה:

אמרו בירושלמי: ‘בכל הקרבנות (מוספים, הנזכרים בפרשת פינחס) כתיב חטא (שְׂעִיר חַטָּאת), ובעצרת אין כתיב חטא – אמר להם הקב”ה: מכיון שקבלתם עליכם עול תורה, מעלה אני עליכם כאילו לא חטאתם מימיכם’:

שבועות בהלכה