מעגל השנה העברית
חודש שבט
טו בשבט – מקורות מהתורה -3
שבחה של ארץ ישראל
בדברים פ’ ח’ פס’ ח’ נאמר:
“ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון ארץ זית שמן ודבש“.
ארץ ישראל נשתבחה במיגוון מעניין של צמחיה. צמחיה שמתאפיינת באיזורי אקלים שונים.
אינו דומה האקלים הנדרש לחיטה ולשעורה לאקלים הנדרש ל”דבש” שהוא התמר.
התמר צומח באיזור חמים יותר. יוצא שארץ ישראל נשתבחה בכל.
סדר הופעת הפירות בפסוק שימש כבסיס להלכה העוסקת באדם אשר התכבד במבחר כבודים החל מעוגות וכלה בפירות מגוונים.
עליו לברך ולהתכבד תחילה במזונות שכן הפסוק פותח במילים “ארץ חיטה ושעורה“.
מג”ע א”ש
|
ארץ חיטה ושעורה.
|
מ זונות
|
|
וגפן…
|
ג פן
|
|
עץ – ותאנה ורימון זית שמן ודבש
|
ע ץ
|
|
אדמה
|
א
|
|
שהכל
|
ש
|
ההשוואה בין האדם ועץ השדה מעניינת במיוחד לאור ההקדמה שעסקנו בנושא
כאשר אנו צרים על עיר של האוייב,במלחמת רשות,כדי להביא אותה לידי כניעה ולתפשה מצווה אותנו התורה:
“לא תשחית את עצה לנדוח עליו גרזן כי ממנו תאכל ואותו לא תכרת – כי האדם עץ השדה…“
כריתת עצים יש בה משום השחתה. דרכם של הלוחמים היה להשחית את העצים מסביב לעיר הנצורה כדי להקל על הראות ועל מלאכת ההכנעה והכיבוש כשם שראינו בצווי שנאמר ע”י אלישע, מלכים ב’ ג/יט:
“כל עץ טוב תפילו וכל עיני מים תסתמו“
ציווי שהיה בבחינת הוראת שעה שחרג מההלכה הכתובה בתורה.
התורה מצווה אותנו לא לנהוג כדרכי אומות העולם. אולם אם המצוקה קשה ויש
צורך בהגנה על ידי כריתת עצים , מותר לקצץ עצים. תחילה עצי סרק ואחר כך
עצי פרי.
רש”י לעומתו ראב”ע ולעומת רמב”ן מפרש את מילת “כי” בהוראה של “שמא”, היינו וכי האדם עץ השדה שאתה נלחם בו ומשחית אותו? בין אם נפרש את “כי האדם עץ השדה” כמשפט המסתיים בנקודה , בין אם נפרשו כמשפט המסתיים בסימן שאלה, המסקנה שווה –
אין להשחית עצים סתם כך.