במעגל השנה העברית
חודש ניסן
סימני הסדר
ליל הסדר נקרא כך משום שבערב זה מקיימים את מצוות ליל פסח בצורה מסודרת על פי הסימנים הבאים: קדש, רחץ, כרפס, יחץ, מגיד, רחצה, מוציא מצה, מרור, כורך, שולחן עורך, צפון, ברך, הלל, נרצה.
קראו את ההסברים על הסימנים וענו על השאלות.
קדש
מקדשים על היין. כוס הקידוש היא הכוס הראשונה מתוך ארבעת הכוסות שמצווה לשתות בליל הסדר.
ארבע כוסות
בליל הסדר מצווה גם על הגברים וגם על הנשים לשתות ארבע כוסות יין כנגד 4 לשונות של גאולה “והוצאתי“, “והצלתי“, “וגאלתי“, “ולקחתי” הנזכרות בחומש שמות
ארבעת הכוסות הן: כוס קידוש – כמו קידוש רגיל רק שהכוס נמזגת לכל אחד מהמסובים, כוס בזמן אמירת ההגדה – מגיד , כוס ברכת המזון- נמזגת לפני הברכה ושותים אותה לאחר הברכה, כוס בזמן אמרית ההלל.
את הכוסות צריך לשתות בהסבה- כשהגוף מוטה לצד שמאל
ורחץ
נוטלים ידיים ללא ברכה.
מדוע נוטלים ידיים בלי ברכה? כי לאחר מכן אוכלים כרפס טבול במי מלח.
זהו מנהג חסידות שבליל הסדר כולם נוהגים בו מדין “דבר שטיבולו במשקה”.
(דין הקשור לדיני טהרה שנשתייר מימי בית שני בו רבים מהעם היו מקפידים על אכילת תרומות וקודשים בטהרה )
כרפס
ירק שאכילתו מסמלת את השעבוד במצריים. (כרפס אותיות ס’ פרך = 60 ריבוא עבדו בפרך). הירק הוא סלרי או הפטרוזיליה אולם בעדות מסוימות נהגו לקחת תפוח אדמה, חסה, צנון או צנונית לצורך כרפס. את הכרפס טובלים במי מלח או חומץ ומברכים לפני אכילתו “בורא פרי האדמה” ומתכוונים להוציא את אכילת המרור בהמשך הסדר.
חז”ל תיקנו את טבילת המרור במי מלח על מנת לעורר את הילדים לשאול ב”מה נשתנה” – “שבכל הלילות אין אנו מטבילין אפילו פעם אחת, (ואילו) הלילה הזה שתי פעמים? “
יחץ
חציית המצה האמצעית לשנים. את החלק הגדול יותר מחביאים ל”אפיקומן“, ואת החלק הקטן משאירים על הקערה ומציגים לעיני כל המסובים לאורך כל זמן קריאת ההגדה.
מגיד
קריאת את סיפור ההגדה – יציאת בני ישראל מהעבדות במצריים לחירות. המגיד פותח באמירת “הא לחמא עניא” שמסמל את הקושי בלהיות בגלות הארוכה בהווה והציפיה לגאולה כפי שהייתה בעת גלות מצרים – “השתא עבדי, לשנה הבאה בני חורין“.
קריאת ההגדה והנחלת סיפור יציאת מצריים לדור הצעיר היא מצווה מן התורה “והגדת לבנך ביום ההוא” (שמות) ולכן מיד לאחר אמירת הא לחמא עניא שואלים הילדים את ארבעת קושיות “מה נשתנה?”.
לאחר קריאת סיפור יציאת מצרים מסיימים באמירת הלל.
רחצה
נוטלים פעם שניה ידיים, הפעם בברכה, לפני אכילת המצה.
הסיבה שנוטלים שוב ידיים היא מכיוון שהיה “היסח דעת” מהנטילה הראשונה שלפני אכילת הכרפס לאורך כל זמן אמירת ה”מגיד”.
מוציא מצה
אכילת מצה היא מצווה מרכזית בליל הסדר, בקערת הסדר צריכות להיות 3 מצות, 2 מהן ללחם משנה והמצה הנוספת היא “לחם העוני” שמסמל את העבדות.
מברכים את ברכת המוציא ולאחר מכן את הברכה המיוחדת “על אכילת מצה” לפני אכילת המצות.
סדר הברכות נקבע כך בגלל הכלל הידוע תדיר ושאינו תדיר- תדיר קודם
אוכלים שני שיעורי “כזית” מהמצות. “כזית” = קרוב ל30 גרם מצה.
מקור ב
“תדיר ושאינו תדיר- תדיר קודם”.
מרור
המרור – ירק מר בדר”כ חסה (כך נזכר בגמרא). המרור נאכל לזכר העבדות ולכן אוכלים אותו ללא הסבה. לפני אכילת המרור מברכים “על אכילת מרור”, טובלים אותו בחרוסת (שהיא זכר לטיט) ואוכלים ממנו כזית.
כורך
אכילת המצה והמרור כשהם כרוכים יחד כפי שפירש הלל: “על מצות ומרורים יאכלוהו“- שיש לאכול מצה ומרור יחדיו.
שולחן עורך
אוכלים מסעודת החג. בעדות שונות נהגו להכין מאכלים מיוחדים לליל הסדר.
צפון
אכילת האפיקומן- מחצית המצה שהוחבאה בתחילת הסדר.
האפיקומן
קראו במקור הבא על האפיקומן וענו על השאלות הבאות:
מקור ד
אפיקומן, אינציקלופדיה יהודית, דעת
ברך
מברכים ברכת המזון בסיום הסעודה .
הלל
ממשיכים לקרא את ההלל שהתחלנו לפני הארוחה כדי להודות ולהלל את הקב”ה על שהושיע אותנו.
נרצה
סיום הסדר בשירים ופיוטים ובתקווה לעשות את הסדר לשנה הבאה בירושלים הבנויה.