משה מונטיפיורי (1784 – 1885) נולד באיטליה ובצעירותו עבר לאנגליה.
הצלחתו בעסקי מסחר ובנקאות הפכו אותו לבעל ממון רב ולאחד מעשירי הקהילה היהודית של לונדון ובקרב הציבור האנגלי בכלל.
תרמו לכך גם נישואיו לבת משפחת רוטשילד. הוא נודע כשריף של לונדון וזכה בתואר “סר“.
בשנת 1824 פרש מעסקיו והקדיש את חייו ופעילותו למען מטרות שישרתו את העם היהודי.
נודע בנדבנותו הרבה ובמתן סיוע כספי לנצרכים. שימש נשיא ועד שליחי הקהילות היהודיות וב-1840 פעל לביטול “עלילת דמשק” והגזרות על יהודי ארץ זו שנדונו לעינויים בשל עלילת דם.
במחצית השנייה של המאה ה-18 יצא למסעות במדינות אירופה כדי להיפגש עם מנהיגים ושליטים במטרה למנוע גזרות ורדיפות יהודים.
הוא ביקר שבע פעמים בארץ ישראל וסייע בכספו להקמת התיישבויות חקלאיות רבות.
נדבנותו סייעה לבניית הנדבכים העליונים בחומת הכותל המערבי ובשיקום קבר רחל.
על פעילותו הענפה למען העם היהודי זכה לכינוי “שר היהודים” ויום הולדתו ה-100 נחוג בקהילות ישראל רבות בתפוצות.

השכונה נוסדה בין השנים 1865– 1866.
השכונה השניה שהקימו מחוץ לחומות ירושלים, נקראת גם שכונת המוגרבים (המערבים)כיוון שמרבית מתושבי השכונה הגיעו מן המערב,ממרוקו שבצפון-מערב אפריקה.
שכונת מחנה ישראל הוקמה בעיקר מטעמים חברתיים, על מנת לסייע לבני העדה שמרביתם היו עניים.

מאה שערים הייתה השכונה החמישית,הגדולה ביותר,והמרוחקת ביותר שנבנתה מחוץ לחומות העיר העתיקה מקורו של שם השכונה בפסוק מפרשת “תולדות”,שהייתה פרשת השבוע בזמן הקמת החברה המייסדת:”ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא מאה שערים ויברכהו ה`”.
השם נבחר כיוון שמאה שערים שווה בגימטריא ל-666 מספר שעל פי הגר”א -שמקימי השכונה היו צאצאי תלמידיו מסמל את משיח בן יוסף וקיבוץ גלויות.

השכונה נוסדה ביוזמת שבעה צעירים ירושלמים, אשכנזים בני המשפחות הוותיקות ביישוב הישן של ירושלים בעיר העתיקה, ששאפו לשפר את רמת חייהם ולצאת מהצפיפות והתנאים הירודים של הרובע היהודי: יוסף ריבלין, יואל משה סלומון, יהושע ילין, מיכל הכהן, בניימין (בייניש) סלאנט, חיים הלוי ואריה (לייב) הורוביץ.