במעגל השנה העברית
חודש איר
יום ירושלים – הכותל המערבי
לצערנו המקדש נחרב וגלינו מארצנו. אולם למרות המרחק, הצרות והבעיות שארעו לעם ישראל בגלות . העם לא הפסיק להתגעגע למולדתו, לירושלים ולבנית בית המקדש במהרה בימינו.
במשך השנים, העם התפלל, העלה את ירושלים על ראש שמחתו ואף נשבע “אם תשכח ירושלים תשכח ימיני…”. בכל שנה היה מבטיח לעצמו שבשנה הבאה בירושלים הבנויה.
ואכן לאחר שנים רבות חזר העם לארצו איחד את ירושלים וקבל לידיו את השריד היחידי המזכיר את תפארת העבר – הכותל המערבי.
יהודים רבים, דתיים וחילונים כאחד הולכים לבקר בכותל המערבי. יש שמתפללים ושופכים את ליבם בפני האבנים הישנות, ויש כאלה שרק טומנים פתק בין אבניו.
הערבים כינו את הכותל בשם “כותל הדמעות“, על שם תפילותיהם ובכיים של היהודים שבאו להתפלל שם, וכינוי זה התקבל גם לתיאור הכותל בשפה האנגלית.
הכותל המערבי הינו שריד של חומה חיצונית שהקיפה את הר הבית בסוף תקופת בית שני. למעשה, הכותל הינו החומה החיצונית מערבית של הר-הבית המורחב שבנה הורדוס . כיום, רובו של הכותל קבור תחת פני השטח, מלבד רחבת הכותל המערבי, הכותל הקטן , ומספר מקומות בהם הכותל חשוף ומשמש בתור קיר לבתים פרטיים ברובע המוסלמי.
בתקופה הרומית, נאסרה על היהודים הגישה לכותל, בתקופה אחרת הם הורשו לבוא ולהתפלל בכותל רק ביום ט’ באב, היום בו נחרבו שני בתי המקדש.
היו תקופות בהן נאלצו יהודים לשלם לראשי המוסלמים שגרו בבתים סמוכים לכותל, תשלום מיוחד כדי למנוע הפרעות ותקלות ליהודים ההולכים להתפלל בכותל.
בתקופה שבין מלחמת העצמאות בה נכבשה ירושלים העתיקה בידי הירדנים ועד למלחמת ששת הימים לא הורשו יהודים, מאז התקופה הרומית, להגיע את הכותל המערבי. הכותל נכבש במלחמת ששת הימים ועבר לריבונות ישראלית, ומאז הגישה אליו נעשתה חופשית לכל.
היום הכותל משמש כבית כנסת עממי, שבו נעשים מאות של מנינים במהלך כל יום.
נהוג שנערים המגיעים לגיל מצוות עולים לכותל לעלות לתורה. כמו כן, יש יחידות צה”ליות שמשביעות את חייליהם על תנ”ך ברחבת הכותל כמו חטיבת גולני וחטיבת הצנחנים. ונעשים בו אירועים ממלכתיים נוספים, כמו פתיחת יום הזכרון לחללי מערכות ישראל.
[yop_poll id=”5″]
