בית המקדש השני

שבעים שנה לאחר חורבן בית המקדש הראשון עלו עולי בבל לירושלים והקימו מחדש את בית המקדש. 
הבית השני היה דל וצנוע לעומת המקדש של שלמה המלך. עזרא ונחמיה שעלו מבבל לארץ מעט אחרי בנית המקדש, הרחיבו את הישוב היהודי בירושלים, נחמיה בנה מחדש את חומות העיר. הורדוס עלה מלך בישראל 37 שנים לפה”ס ומלך 34 שנים. הוא חידש את בנין בית המקדש ואת העיר ירושלים. על זה נאמר. “מִי שֶׁלּא רָאָה יְרוּשָׁלַיִם בְּתִפְאֲרְתָה לא רָאָה כְּרַךְ נֶחְמָד מֵעוֹלָם, וּמִי שֶׁלּא רָאָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בְּבִנְיָנוֹ לא רָאָה בִּנְיָן מְפוֹאָר מֵעוֹלָם“. בתקופת הבית השני עמד בית המקדש במרכז חיי העם. בית המקדש היה המרכז הרוחני והציבורי, וגם השליטים הזרים –  כגון כורש מלך פרס, אנטיוכוס השלישי ויוליוס קיסר – הכירו במעמדו המיוחד והעניקו ליהודים זכויות מיוחדות עליו. הטקסים הרבים שהיו חלק מעבודת בית המקדש הדגישו את מרכזיותו של  בית המקדש בחיי העם. 
  
אחד הטקסים החשובים היה העלייה לרגל לירושלים שלוש פעמים בשנה, בשלוש הרגלים – בפסח, בשבועות ובסוכות. עולי הרגל הגיעו מארץ ישראל עצמה – מיהודה והגליל ומעבר הירדן – וכן מן התפוצות כדי לקיים את מצוות העלייה לרגל. על-פי עדויות מן התקופה היו ערים ביהודה שבשלוש הרגלים כמעט התרוקנו מכיוון שתושביהן עלו לרגל לירושלים. 

הרומאים החריבו את בית המקדש השני בשנת 70 לספירה. 
מאז נשארו רק השרידים של החומה שהקיפה את הר הבית ביניהם הכותל המערבי. היהודים בכל הדורות עלו לירושלים והתפללו ליד הכותל המערבי שהפך להיות הסמל לקשר בין עם ישראל לעיר הקודש- ירושלים. 

​בית המקדש השני, לקסיקון לתרבות ישראל