מה לי לשקר במקום חזקה

לחץ להורדת קובץ WORD של יחידת העמקה מה לי לשקר במקום חזקה

הקדמה

הגמרא מציגה התלבטות האם מה לי לשקר גובר על החזקה או לא.
לפננו שני בעלי דין, המלוה טוען שהלוה חייב לו, והלוה טוען שכבר פרע במהלך זמן ההלואה.

ציר הזמן:

חודש ראשון – ההלוואה.
חודש עשירי – מועד הפרעון המקובל.
חודש אחד עשר – שני בעלי הדין מגיעים לבית הדין.
הלוה טוען שפרע את ההלואה בחודש השני. יש לו טעונה חלופית שיכול היה לטעון שפרע את ההלוואה בחודש העשירי. לו היה טוען זאת היה נאמן שכן אנשים נאמנים לטעון שפרע בזמן. לעומת זאת אנשים לא נוהגים לפרוע ההלוואות בטרם עת (חזקה אין אדם פורע תוך זמנו). האם אמרינן מיגו במקום שיש חזקה נגדו.
בשיעור זה נעסוק בשאלה מהו מיגו, ומה ההתלבטות ביחס למיגו נגד חזקה.

1.מהי תמונת המצב הרגילה של מיגו? מדוע יש מקום להאמין לאדם שיש לו מיגו? מה ניתן לומר על טענתו שטען?

(תשובה – אדם טען טענה  א ויש לו טענה ב שהיא טענה שקרית אך טענה מנצחת. העובדה שלא שיקר בטענה המנצחת (ב) אלא טען את הטענה החלשה (א) מלמדת שהוא דובר אמת בטענה א. לאמור המיגו מחזק את הסיפור שלו בערכים של אמת (לעומת שקר של המלוה).

2. למדו את המקרה של רב אידי בדף לו עמוד א עפ”י גירסת רבנו חננאל המופיעה בתוס’ שם

(השינוי מהגירסה בגמרא הוא שהקרוב לא מודה אלא שרב אידי מביא עדים שהוא קרוב ולכן זוכה בקרקע).

3. לאור הסיפור של רב אידי האם ניתן לומר שהעקרון של מיגו פועל במצב זה? האם נאמין לו על הסיפור שלו? מה מועיל מיגו במקרה זה?

4. למדו את דברי הקובץ שיעורים המצורף ונסחו בשני משפטים שונים מה כוחו של המיגו.

(תשובה – מיגו כבירור האמת בטענה שטען. מיגו כמתן כח לאדם שטוען טענה. ללא קשר לסיפור המלא של טענתו.)

בבא בתרא סימן קמד

אי נימא דמיגו הוא מטעם אנן סהדי שאומר אמת דמ”ל לשקר, תיקשי איך אפשר לחלק בין הקרקע להפירות, דממ”נ אם יש לנו הוכחה שטענתו אמת אם כן גם הקרקע שלו, וכן קשה גבי סיטראי, דהמלוה נאמן במיגו דלהד”ם, ומכל מקום השליח חייב לשלם, ואמאי כיון דמוכח על ידי מיגו שטענת המלוה אמת, דהיה לו סיטראי למה יתחייב השליח לשלם, הלא לא הזיקו כלום, ובודאי אם יתברר ע”י עדים שהיה סיטראי יפטר השליח, וה”נ נתברר על ידי מיגו אמנם אם נפרש, דטעמא דמיגו אינו משום הוכחה שטענתו אמת, אלא שיש לו כח הנאמנות של הטענה האחרת, שפיר שייך פלגינן נאמנות כמו בכל דוכתי דאמרינן פלגינן:

קובץ שיעורים חלק ב סימן ג

ד) ונראה בביאור שני התירוצים שבר”ן דדין מגו יש לפרשו בשני אופנים, א) דהוא אנן סהדי שאומר אמת דמ”ל לשקר דהיה יכול לטעון טענה טובה מזו ולפי הטעם הזה כתב הר”ן דהכא דהוי מגו לחצי טענה אין כאן הוכחה שטענתו אמת וע”כ לא מהימן כלל. ב) י”ל דאינו מטעם אנן סהדי אלא שהוא דין נאמנות דבכח הנאמנות שיש לו לטעון טענה אחרת נאמן גם על טענה זאת שהוא טוען וע”כ לא איכפת לן מה שהוא לחצי טענה דמ”מ יש לו כח נאמנות על חצי הטענה ולזה תירץ דכיון דחידוש הוא אין לך בו אלא חידושו ולא מהימן אלא בטענה זו עצמה ולא בטענה אחרת מחמתה:

5. הסבירו במה שונה המקרה של רב אידי מהמקרה הרגיל של מיגו? מדוע לא נכון לומר שבזכות המיגו אנו רואים את טענתו כטענת אמת.

(תשובה – לא ניתן לראות את קרובו של רב אידי כדובר אמת שאכל את הפירות השייכים לו, שכן את בקרקע זוכה רב אידי ולא הוא. לעומת זאת בויכוח על הפירות הוא זוכה כי כוחו רב מזה של רב אידי.

6. הסבירו עתה את התלבטות הגמרא בשאלת מיגו במקום חזקה.

(הקדמה: חזקה היא הנחה של בית הדין על טבע ה אדם.
אם מיגו הוא בירור האמת הרי שהוא עדיף על חזקה שהיא חזקה כללית אודות טבע האדם ולא מבררת את המקרה הספציפי. אם מיגו הוא נותן כח לטוען הטענה ולאו דוקא אמת, הרי שחזקה שהיא כללית ומשותפת לאנשים רבים, אמינה  יותר).