הרחבה בשיטת רש"י בהיזק ראיה

 In ב ע״א היזק ראיה

לחץ להרודת קובץ WORD של הרחבה בנוגע לשיטת רשי בהיזק ראיה

 

(א)   מטרות השיעור:

 

ידע:

  • א. היכרות מעמיקה יותר עם רש”י. מאוסף פירושיו מתקבצת ועולה שיטתו. משמע- לרש”י יש שיטה!
  • ב. השלכה הלכתית של שיטתו זו.

 

מיומנות:

שימוש בפירוש רש”י. חשוב מאוד להבין שרש”י מדקדק בדבריו, לרש”י יש שיטה בכל סוגיה וככל שהדעת משגת- יש לנסות ולהבין עד הסוף את שיטתו כמכלול
.

(ב)   קישור לפשט:

הקישור לפשט הוא הרמטי! אנו נקצר מאוד כדי שלא להכביד. עם זאת, נשתדל לשמור על שתי המטרות שהצבנו לעצמנו לעיל.
 

(ג)     מבוא:

תחילה נלמד את רש”י ד”ה “וטעמא דרצו” (מקור א’) ונראה את האופן שבו הוא מפרש את שיטת מאן-דאמר “גודא”- לפי רש”י מרגע שהם הסכימו לא רק לחלוק את החצר אלא גם לבנות מחיצה- חכמים הם אלה שמחייבים אותם לבנות באמצע.
מדוע חכמים מחייבים במצב כזה לבנות באמצע? כדי להשיב נעבור למקור הבא ברש”י-
בסוגיה (מקור ב’) הקשו למאן-דאמר “גודא” מדוע צריך לכתוב במשנה “באמצע”? והרי זה פשוט? ותרץ שהיינו יכולים לטעות שגם אם הסכימו לחלוקה באמצעות מחיצה יכול אחד הצדדים לטעון שהסכים למחיצה אבל רק בתנאי שזה יפגע רק באוויר חצרו ולא במקום.
נעיין ברש”י ד”ה “מהו דתימא” (מקור ג’). נשאל: למה רש”י מציין: “והיזק ראייה אין בה”? והרי אנו כעת עוסקים בשיטת מאן-דאמר שהיזק ראייה לאו שמיה היזק?
ועוד, למה הצד שהתרצה לעשות מחיצה מחויב בכל מקרה ובכל מצב לתת מחלקו בחצרו משהו לטובת הכותל? (וכפי שרואים ברש”י שכתב: “חוץ מדבר מועט”) למה הוא לא יכול לטעון: ‘איני מוכן לתת כלום מחלקי לכותל!’? והרי זה שלב ההווה-אמינא שבו הגמרא מניחה שהוא כן יכול לסרב להשתתף בבניית הכותל?
מהו היסוד הלמדני שניתן לבסס על שיטת רש”י?
בהכרח שלפי רש”י מרגע שהסכים לעשות מחיצה- נוצר גם לפי מאן-דאמר “גודא” מצב של היזק ראייה שמיה היזק וחכמים מחייבים אותם להסיר את הנזק. זו הכוונה גם של חיוב החכמים שראינו לעיל.
עיקרון זה מופיע שוב בפירוש רש”י בד”ה “נפל שאני” (מקור ד’). ראינו בגמרא שבמצב שבו היה כבר כותל בחצר והוא נפל- גם מאן-דאמר “גודא” מודה שהיזק ראייה שמיה היזק ויכול כל אחד מהם לכפות את חברו לבנות מחדש. לפי רש”י העיקרון כאן הוא שוב אותו עיקרון- מרגע שהתרצו לבנות כותל- לכל הדעות יש היזק ראייה!
מכאן נפנה להשלכה הלכתית. נתיבות-המשפט (מקור ה’) משתמש בעיקרון של רש”י. למדנו שבבקעה אין היזק ראייה ולכן אין חובה לבנות כותל. הנתיבות מחדש שאם היה כבר כותל- אז אפילו בבקעה יש היזק ראייה, כי נתרצו! העיקרון כאן הוא- שאפילו במקום שלהלכה אין היזק ראייה, אם נוצר מצב שבו בחצר השותפים אפילו מאן-דאמר “גודא” הודה שהיזק ראייה שמיה היזק- אז גם להלכה יהיה היזק ראייה!

דף מקורות להרחבה:

1.      חייבום חכמים
         א.         רש”י ד”ה “וטעמא דרצו”:
“וטעמא דרצו – לבנות כותל דמדעת שניהן הוא דחייביה חכמים שיבנו בין שניהן ולקמן פריך כשרצו מאי הוי ליהדרי בהו אבל לא רצו שניהן שהיה אחד אומר דייה לחלקה במסיפס של יתדות עצים תקועים בארץ נמוכים לא כייפינן ליה ואין זה יכול לומר לו איני חפץ שתראה עסקיי”

 

2.      אתרצאי לך לאווירא ולא לתשמישתא
         ב.         גמרא בדף ב’ ע”ב:
בונין את הכותל באמצע וכו’. פשיטא! לא צריכא, דקדים חד ורצייה לחבריה, מהו דתימא מצי א”ל: כי איתרצאי לך – באוירא, בתשמישתא לא איתרצאי לך, קמ”ל

 

3.      חכמים חייבום להסיר היזק ראייה
          ג.          רש”י ד”ה “מהו דתימא”:
“מהו דתימא א”ל כשנתרציתי לך – במחיצה, למחיצה דקה נתרציתי ולמעוטי באוירא, כגון של נסרים שהיא דקה והיזק ראיה אין בה או תמשוך עובי הכותל בחלקך חוץ מדבר מועט אבל לבנות כותל אבנים עב למעוטי נמי תשמישתי לא נתרציתי”

 

4.      נפל שאני
         ד.         רש”י ד”ה “נפל שאני”:
“נפל שאני – שכבר נתרצו הראשונים בכותל”

 

5.      כותל בקעה שנפל
         ה.         נתיבות המשפט סי’ קנ”ח:
“ואם היה להם כותל (בבקעה) ונפל, אם מחייבין אותו לבנותו? נראה דתליא בהמחלוקת בין רש”י ותוספות ב”ב דף ב’ בפירושא דהש”ס דנפל שאני…לפירוש רש”י שם שפירש דנפל שאני משום שכבר נתרצו וכתב השיטה מקובצת בשם רבינו יונה, דמסתמא נתרצו לסלק ההיזק ראיה לעולם, ואפילו למאן דסבירא ליה דהיזק ראיה לא שמיה היזק. אם-כן יש-לומר, דהוא-הדין דבבקעה מחייבין אותו בנפל”

 

Recommended Posts
Contact Us

We're not around right now. But you can send us an email and we'll get back to you, asap.

התחל/י לכתוב , בסיום הקש על מקש Enter לביצוע החיפוש